this is my life

זהו, אני חושבת שנשבר לי כבר,

אני חושבת שאני הולכת לעבור התמוטטות עצבים בכל העומס הזה. מה אני אעשה שנה הבאה?

הלחץ בכל הלימודים, הלחץ של לקראת סוף שנה, הלחץ הזה שמראה שזהו-זאת השנה האחרונה שלך שאת באמת יכול להתבטל ולהתחבשן בהכל. משנה הבאה אין יותר דברים כאלה. שנה הבאה אני רוצה להצליח, שנה הבאה אני רוצה הדרכה בצופים. השאלה היא אם אני באמת יוכל לעמוד בעומס הזה, בלחץ האינסופי של הבגרויות (המילה הזאת מלחיצה אותי קצת... :| )?

אני מקווה שסופסוף אני אצליח להתעשט, לחזור לעצמי, להעלות את הציונים הגרועים של החצי שנה האחרונה ולעשות הכל כדי להצליח.

אני חושבת שאיכזבתי את עצמי בשנה האחרונה, בהכל. אני יודעת שאני יכולה יותר, ואני יודעת שאני בנאדם אחר ממה שהיה בשנה האחרונה, אבל אף אחד לא באמת יכול להבין את זה.

יש קטעים שבאמת, אבל באמת אף אחד לא יכול להבין. אני חושבת שבזמן האחרון הפסקתי להשלים עם דברים, ניסיתי להשיג את המטרות שלי אבל אף אחת מהן לא באמת הושגה. עשיתי כל כך הרבה טעויות שאני כבר לא מצליחה לספור אותן.

מישהו יכול להסביר לי למה המילה אהבה חייבת לציין כל הזמן כאב? לא יודעת למה, אבל בשבילי זה ככה, זה מה שהמילה הזאת מזכירה לי.

אני חייבת לעבור הלאה, אבל כל כך קשה לי, ואף אחד לא באמת מבין את זה. אולי יש את האנשים הספציפיים האלה, שחוו והרגישו, אבל עדיין, זה אותו הרגש, זה אותו הרגע, וגם אם אני נדלקת על אנשים אחרים זה חייב להיות חרא. זה באמת כבר נמאס. אני רוצה למצוא את זה שבאמת יהיה אפשר לסמוך עליו ושאני באמת אוהב אותו, אבל איפה הוא?

אני עוד מחכה...

קנוצע שלי? אני אוהבת אותך! באמת! 3>

בגלל שהרבה זמן לא הייתי כאן, החלטתי להעתיק מקנוצע ולעשות סיכום של כל הדברים שהיו וקרו מאז הפעם האחרונה שעדכנתי..

ככה בקטנה- אני יכולה להבטיח לכם שזה לא החודש הכי מושלם שהיה לי בחיים, אבל היו כל כך הרבה דברים קטנים שעשו לי טוב (:

(אני לא מבטיחה שזה יהיה לפי הסדר, אבל נשתדל (: )

פרידה מאייל 3/>

טיול הישרדות ומעבר חלוץ - אין דברים כאלה (:

אולפני הרצליה-מה קשור

גמ"ח, הרבה חבילות ונחמה החיפושיה אחת (:

ניקיון לפסח

הופעות למען אשקלון, שדרות וישובי עוטף עזה

סקובר בערב-יום לפני ליל הסדר

אט'גר (: א'חח טין טין חברתי לאחווה (:

שיר ה-60

ויום עצמאות מעפן..

זהו אני חושבת. היו כל כך הרבה דברים מדהימים בחודש הזה, אבל גם היו דברים שגרמו לי לרצות למות.

אני? הבנתי מי אני ומה אני... אני לא צריכה שיגידו לי מה לעשות ואיך לעשות. אני חייה את הרגע ונהנת מכל שנייה. אז תפסיקו כבר לבחון אותי ולדבר עליי מאחורי הגב, כי כל אלה שעושים את זה? בשבילי כ-ל-ו-ם.

אני הבנתי מי החברות שלי באמת, על מי לסמוך ועל מי לא. ככה שאם אני בוכה בגלל מישהי, זה בגלל שהיא באמת חשובה לי ובאמת אכפת לי ממנה (:

קנוצע, לילוש, טין טין, נוח, נטלי, לוני לון? אתן, הנסיכות של חיי! אותהבת אתכן בכל ליבי (: