האושר הוא ההחלטה להיות מאושר, יהיה מה שיהיה.
|
| 12/2009
אז מה עכשיו?
נפרדנו אתמול בפעם הרביעית,והאחרונה בהחלט.
אני הצעתי,כי ראיתי שהוא זורם לכיוון,והוא הסכים..
אין לי כוח לזה יותר.
זה נעשה במטרה שאני לא אפריע לו בחיים ללמוד בשנה א' בישיבה,אחרי שעשינו ככ הרבה מאמצים להוכיח שזה אפשרי.
הוא אמר שזה לטובתי,ולטובתנו..אני לא מאמינה לזה.
אולי לטובתו זה כן.
אני לא יכולה להתקדם עם עצמי ולהתבגר כשאני לא מאושרת..אבל כנראה שהוא מסוגל להיות מאושר ושיהיה לו טוב בלעדי.
הוא מאמין שנחזור בעוד שנה..
אתמול בכיתי עד שכאב לי הלב פיזית.
אמא ראתה שדיברתי הרבה זמן איתו למטה בפלאפון (כן,נפרדנו טלפונית..ככה זה כשמתראים פעם בשבועיים) וראתה גם שמשהו לא בסדר.
אז היא היחידה בינתיים שיודעת שזה קרה...
אני מאוד משתדלת לא לבכות (לא תמיד הולך..) ולהיות חזקה.
הגיע הזמן לדאוג לתחת של עצמי,כי אף אחד אחר לא הולך לעשות את זה.
אם אין אני לי,מי לי? נמאס לי שאני צריכה את כולם ואף אחד לא צריך אותי בחיים שלו.
אני צריכה להיות בנאדם טוב,אבל מצד שני שלא יהיה לי איכפת יותר ממישהו אחר.
אני לא מתכוונת לרדוף אחריו שוב שיחזור אלי ושננסה עוד פעם.אני מקווה שאני לא אכנע לרצונות שלי.
עוד שבוע-שבועיים אנחנו כבר יוצאים מהבית ועוברים לבית החדש..בית פרטי,2 קומות שבו יהיה לי חדר משלי סוף סוף.
ויש לי יומולדת 17 עוד חודש וחצי,מקווה שבסביבות הזמן הזה אני גם אעבור טסט.
היה אמור להיות לנו גם שנה בעוד חודשיים וחצי.
ואחותי מתחתנת עוד שלושה חודשים.
"לא מפריע לך שלא תהיה בכל הדברים האלה?"
הרי תכננו אותם ככ הרבה זמן...לעבור אותם ביחד...
"אתמול רק אמרת לי שאני הדבר הכי חשוב ויקר לך בחיים,אז מה עכשיו אתה מעדיף את כל הדברים האלה על פני?"
"אני רוצה להתבגר ביחד איתך,כי מה שיצא ממני - אני רוצה שיחיה איתך!"
"ואם החיים יובילו אותנו לאנשים אחרים בגלל זה עכשיו?אם נהיה ככ שונים ממה שאנחנו עכשיו,ולא נכיר אחד את השני ולא נסתדר?אם נהיה רחוקים מדי ?אם אני לא אוכל לסלוח לך? אז - אתה לא תתחרט על זה?"
"אל תדאג,אחרי כל הפרידות האלה וכל הזמן האחרון הצלחת להבהיר לי טוב מאוד שאתה יכול להסתדר טוב בלעדי ושאני סתם מפריע לך.אז סוף סוף הבנתי."
"סליחה על כל דבר שאני אעשה אם אסבול יותר מדי בגללך"
חייתי לפניך,אני אחיה גם אחריך.
אולי תראו את הפוסט הזה כמו משהו שילדה קטנה רשמה,שבוכה על מישהו שמבחינתו יחזור אליה עוד שנה.
אבל לא היינו סתם...
בשבילי הוא היה האהבה של החיים שלי,שאולי ואולי לא גם ישאר ככה.
תכננו להתחתן,וזה היה רציני...
לא היה דבר אחד שלא התאים בנו אחד לשני.
אני לא רוצה להתבגר בלעדיו.אני לא רוצה לחיות בלעדיו כל שניה,אז שנה שלמה?
אני לא מסכימה עם הדרך שלו...ומבחינתי יכול להיות שאני אפגע יותר מדי שאני גם אנסה להמשיך הלאה ולמצוא דברים רעים אצלו שישנו אצלי ככ הרבה עד שאני לא ארצה לחזור אליו בסופו של דבר.
ואם זה לא יקרה - אני לא אתבגר,אני רק אסבול ואדכא את עצמי עוד ועוד.ואז מה יצא מהפרידה הזאת ?
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
