האושר הוא ההחלטה להיות מאושר, יהיה מה שיהיה.

למרות שקצת קשה.

הקטנטן שככ אהבתי,אפילו שלא הכי ידעתי למה - עזב אותנו.

כל פעם שחזרתי למחלקה אחרי הסופ"ש,פחדתי מהרגע הזה...כאילו הרגשתי שזה יקרה בשבת

הוא לא היה נראה במיטבו בזמן האחרון..עצבני,נפוח,בכייני.

ידעתי שמאחורי הכימו והמחלה הארורה הזאת יש ילד ככ יפה ומקסים.

ואמא שלו ככ מקסימה,כל הזמן מחייכת - גם ברגעים הקשים.תמיד נחמדה ושלווה.

בחמישי לפני שבוע שאלתי אותה מה שלומם..הקול שלה רעד כשהיא אמרה "בעזרת ה'.." מבלי להמשיך.

כשחזרנו למחלקה בראשון השבוע,וראיתי את התיק מונח ועליו דו"ח פטירה,הלב שלי צנח.

הקטנטן הלך.

בשישי בלילה,הצדיק.

אפילו לא בן שנתיים...

ולא הייתה לי הזדמנות לקחת אותו לשחק בגן,כמו שתמיד רציתי..

כשהגענו בראשון,אמרו לנו שעוד קטנטן הולך להפרד מאיתנו.

אחרי שעה הוא עזב.

אמא שלו מתוקה,מחייכת ותמיד אוהבת,גם כשככ קשה ואהובה בן ה5 לא מחזיק מעמד.

עוד צדיק..

אֵבל על הפרצוף של כולם,ותקווה להמשך שבוע יותר טוב..

האהוב הפרטי שלי בצבא,התגייס הבחור,

ואין לי עם מי לחלוק את האבן שיושבת לי על הלב...