לחוקר המתמיד שמחפש את הבלוג שלי כל יום ולא חושב על לשמור במועדפים או משהו.
אני לא יודעת מי אתה, אני אפילו לא יודעת אם מדובר בזכר או בנקבה, אני אכתוב את הקטע הזה
בלשון זכר רק מטעמי נוחות בלבד, אבל כמובן שזה מופנה לשני המינים ללא יוצא מן הכלל.
ובכן, אני לא יודעת מאיפה אתה יודע את השם של הבלוג שלי ולמה אתה כ"כ מתמיד בקריאה פה.
לא נראה לי שיש פה משהו שעוזר כאן במיוחד. אני לא יכולה לחשוב על מישהו שזה יכול לעניין אותו במיוחד.
אני לא מטוטמת ואני עוקבת כל הזמן אחר הסטיסטיקות לראות מאיפה נכנסו ומתי. לאחרונה שמתי
לב שאתה מחפש אותי הרבה פשוט בשם הבלוג. בהתחלה לא היה לי אכפת, אבל כשזה נהיה יומיומי
זה מתחיל להחשיד. אני אשמח אם תזדהה. אני מבטיחה שאני לא אכעס או משהו וזה אפילו יוריד לי
אבן מהלב, כי כרגע זה די מלחיץ שמישהו קורא לי כ"כ הרבה בבלוג.
עכשיו יותר טוב לי. למרות שהמצב בלימודים לא הכי מזהיר יש משהו שאומר לי שיהיה בסדר.
אני אפילו לא יודעת מהו, אבל תודה לאל שהוא קיים. אני חושבת שאולי מדובר בחברותיי האהובות
שיודעות תמיד להציב לי מול הפנים מראה בזמן הנכון ובמקום הנכון. תודה.
אני אפילו לא חושבת עליו כ"כ הרבה, פשוט כי המוח עסוק בכ"כ הרבה דברים אחרים.
מה שנקרא סדרי עדיפויות. וזה טוב. זה ממש טוב. בהתחשב שהוא לא צריך להיות בכלל בסדר הזה.
לאט לאט אני אצליח במשימה הזאת. אני יודעת שכן. מה שנקרא - מוטיבציה, רק חבל שאני משתמשת
במוטיבציה שלי בשביל דברים כאלה. נמאס לי כבר לשכוח. למה תמיד אני צריכה לשכוח? תמיד מתאכזבת.
כן, אני יודעת שזה טיפה באיחור, אבל לאחר 11 שנות לימודיי הגעתי למסקנה שבית ספר זה מוסד מדכא.
מדכא יצירתיות. מדכא חופש ביטוי. מדכא חופש. מדכא ביקורתיות. מדכא כישרונות בדברים שהם לא מתמטיקה. מדכא.
אני מוכנה לתת אפילו דוגמה מהיום, מלימודי התרגום שלי, המורה נתנה לנו בוחן שאמור כביכול לפתח יצירתיות.
אני מודה שכתבתי סיפור הזוי לחלוטין על כך למשל שילד מהכיתה שלי עובד בשב"כ ושהומלס נותן לחברה שלי כסף.
וכמה קיבלתי על היצרתיות שלי? 75. גזר הדין? יתר יצירתיות.
אני אתן אפילו עוד דוגמא, במבחן בהיסטוריה המורה ביקשה דוגמא לחסיד אומות עולם. כתבתי לה על דנמרק שב"יד ושם"
היא מוכרת כמדינה היחידה שמוגדרת כחסידת אומות עולם. ולמרות שנטעו עץ לכבוד מדינה זו, המורה לא קיבלה את התשובה
שלי בטענה שדמרק זה כללי מדי ושהיא רצתה דוגמא על בן אדם אחד. אני מאוד מצטערת מורתי המורבעת והמקובעת היקרה,
אבל אם כתוב בשאלה לכתוב על חסיד אומות עולם הרי שמותר לי לכתוב על כל חסיד אומות עולם שלמדנו עליו. אומנם לא למדנו
על דנמרק בהקשר הזה אבל זה שילוב של ידע כללי ולימודי ההיסטוריה, לדעתי אפילו מגיע לי בונוס על יצירתיות. אבל לא.
בבית ספרנו היקר אין מקום ליצירתיות. הרי תנסו אתם להיות יצירתיות כשכולם לבושים אותו הדבר ואם רוצים ממש להשתולל
אפשר לבוא עם מכנס יפה, כמובן שלא קצר מדי, נמוך מדי, ג'ינסי מדי, או בקיצור - תבואו עם המכנסיים של המנהלת וזהו.
Mrs. Creasure המדוכאת יצירתית
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
