אתמול היה לי מבחן סמסטר לקורס שאני לומדת, תקשורת המונים.
היה לי דווקא בסדר, אבל אני מקווה שהציפיות שלי לא יתפוצצו לי בפנים. זה קרה יותר מדי.
אני לא מאמינה שכבר הסתיים הקורס, רק אתמול איחרתי לשיעור הראשון
וחיפשתי באולם הגדול איפה כולם יושבים. עברתי כ"כ הרבה דברים שם.
אני חושבת ששנה הבאה אני ארשם שוב לזה. זה נחמד דווקא החרא הזה.
ולגביו, שוב, הוא מבלבל. שוב, הכל ממש לא ברור. פעם כן, פעם לא.
אני מנסה להראות לו ולרמוז לו, אבל זה קשה. לא משנה מה אני אעשה
נראה לי שהוא לא ישים לב אליי. טוב, בכל מקרה אני לא אראה אותו שוב.
אז עכשיו אני מניחה שבאמת צריך לשכוח. עכשיו זה הזמן. אבל מה אם אני
לא רוצה לשכוח? מה אם אני מקווה שכן יצא מהסיפור הזה משהו? זה קשה.
בכותרת שמתי לידו אפילו נקודה. בשביל להראות לעצמי שזה נגמר. אין יותר הוא.
I don't wanna be in love. פתאום השיר קם לחיים. פשוטו כמשמעו.
Baby don't cry
יותר מדי אנשים נשברים סביבי. מסיבות כ"כ שונות וכ"כ קשות.
בסוף אני יודעת שזה ישבור גם אותי. אני יודעת שזה ישבור אותי.
למעשה, זה גם סוג של שבר אותי כבר, ככה זה כשאני לוקחת הכל ללב.
יכול להיות שאתן קוראות פה, אני לא זוכרת אם הראתי לכן פעם את הבלוג.
אז אני אנצל מעמד זה בשביל להגיד לכן שבחיים צריך לשרוד. החיים זה מלחמה.
תמיד אפשר במצבי חירום לרדת למקלט ולהיסגר, אבל לא כדאי. בסוף תצטרכו לצאת.
פשוט תבינו שדברים יכולים להיות יותר גרועים ממה שנדמה שהם כבר גרועים.
לא צריך להישבר. אסור להישבר. צריך לשרוד. להישאר חזק. להיות עם היד על הדופק תמיד.
Mrs.Creasure who knows that it's gonna be alright
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
