הדברים שמאחורי השמש

טוב זו הפעם הרשונה שאני כותבת  בבלוג הזה.

היה לי בלוג אחר מעוצב ומושקע אבל הוא לא היה אנונימי, וחברים שלי קראו בו

ועוברת עליי תקופה מוזרה וחשתי צורך לפתוח בלוג אנונימי בו אוכל לחשוף דברים

שקשה לי לחשוף בפני אנשים שאני מכירה.

אני עוד מעט בת 19, אני משרתת בצבא ו"גיליתי" בשנה האחרונה שאני ביסקסואלית.

אף אחד, אבל ממש אף אחד לא יודע שאני אוהבת גם בנות בנוסף לבנים וזה ממש מעיק עליי נפשית.

יש עליי מן משא כבד כזה שמכביד עליי עד שלעיתים ממש קשה לי לנשום.

אבל אני לא מסוגלת לגלות לאף אחד. אין לי כל כוונה שמישהו יגלה. אני פוחדת מזה.

זה גם אומר שככל הנראה אני אף פעם לא אוכל לממש את המשיכה שיש לי גם לבנות.

בחודשים האחרונים היה לי קראש מטורף על מישהי שהיא גם היא דו-מינית ואפילו מוצהרת אבל פשוט לא

היה לי אומץ. רציתי אותה כ"כ אבל פחדתי להתקרב, פחדתי שידעו ונשרפתי מבפנים. הייתי מוצאת את עצמי

בוהה בה וכשהיתה קולטת הייתי מתפללת שהיא לא "קלטה" אותי.

היא מהאנשים החמים האלה שמדברת יש לתוך העיניים ממרחק של מ"מ ספורים ממש חודרת פנימה עם העיניים הבוהקות שלה ומחבקת ונוגעת. כי ככה היא. בכל פעם שהיא היתה מדברת איתי במרחק נגיעה מפחיד כזה יכולתי וכמעט לחוש אותה, רציתי פשוט לא לחשוב ולנשק אותה. פשוט להתנפל עליה.

המרחק המינימלי הזה מלחיץ נורא ותמיד גורם לי לרעוד.

ככה חודשים שהיא היתה לידי, ואני לידה, ורציתי למות כשהסתכלתי עליה.

ועכשיו זה נגמר, וכנראה שאני לא אראה אותה יותר.לעולם.

מתוקף החלטתי להנמק בהכחשה אפשר לסמן אותה כהחמצה ה-1 בחיי שבטח תתווסף לרבות אחרות שיבואו כי אני פשוט לא מסוגלת לחשוף את עצמי.

זה נטל ממש קשה, שאף אחד לא יודע עליך משהו שהוא כ"כ משמעותי בחיים שלך. אני מרגישה כמו שקרנית. אהבות עומדות להישלל ממני כי סגרתי את האופציות.

וחבל... חבל מאוד

אבל אני פשוט לא מסוגלת.