הדברים שמאחורי השמש

טוב הגעתי למסקנה נחרצת

כינוי כזה מדכא (miss lonely-hearts) רק ידפוק לי את הקארמה ואני עכשיו נכנסת לתקופה

בסימן תיקון ואני מנסה לשפר דברים אז יש צורך להחליף כינוי בהתאם...

הכינוי הנבחר בהתאם לשיר שמשמאלכם- פרפרה.

השיר הזה של יונתן גפן מאוד משמעותי בשבילי ואני מאוד מחוברת אליו =]

ועכשיו ל"שיחה"-סיפרתי לאמא שלי שאני דו-מינית.

זה לא היה מתוכנן מראש והגעתי להחלטה בפתאומיות בדרך מנסיעה ארוכה הביתה.לא יודעת למה.

כל הדרך הרצתי לעצמי את השיחה בראש.

לא פחדתי שהיא תכעס תנדה או תסלוד ממני כי היא לא הומופובית (יצא לה לראות ריקי לייק בחייה...חחח)

אבל פחדתי שהיא תתאכזב. אין לה בעיה עם הומואים ולסביות אבל יש לה בעיה בגישה כי הגישה שלה ארכאית נורא-

היא פשוט קצת "מרחמת" עליהם כי היא חושבת שהעולם עוד לא מקבל את הדבר הזה לגמרי ויש להם קשיים עם הכרה רשמית בזוגיות שלהם, עם להביא ילדים והיא אומרת שלא חסרים אנשים חשוכים שמקשים להם על החיים.

ידעתי על ההשקפה המפורטת הזאת כי יצא לנו לדבר על נושאים כאלה בעבר. ובגלל זה ציפיתי לתגובה של אכזבה.

אחרי שהושבתי אותה לשיחה והצלחתי להוציא את המילים- דו מינית. התגובה הראשונה היתה: "אוי ואבוי" אצל אמא שלי המשמעות של דו-מינית=לסבית. אז הייתי צריכה להסביר לה את העניין ולהבהיר לה שהנטיה הטבעית היותר חזקה שלי היא כלפי המין הגברי ושאין לי כוונה לעשות משהו עם בחורה ושבכל זאת רציתי שתדע.

כמובן שהיא מצידה שוב הסבירה לי את הגישה שהזכרתי למעלה ואמרה שכדאי שאני אנסה להדחיק את המשיכה לבנות ושאני לא אממש אותה כי זה בעייתי עוד והעולם עוד לא מוכן ובלה בלה בלה...ניסיתי להרגיע אותה שממילא אין כוונות בתקופה הקרובה

(אחרי השיחה הזו  הבנתי שאם אי פעם יהיו לי כוונות אני לא אשתף אותה כי היא פשוט לא תבין.)

אח"כ שאלתי אותה אם היא כועסת היא ענתה "כמובן שלא" שאלתי אם היא מאוכזבת גם לזה היא ענתה בשלילה.

שם זה נגמר. ומאז אנחנו לא מזכירות את זה.כאילו כלום.לא השגתי שום דבר כי היא לא באמת הבינה. היא הבינה שלבת שלה יש קצת קטע עם בנות מסוימות אבל זה לא משהו שאי אפשר להדחיק ולדכא.

וכאילו אם לא נדבר על זה יותר זה יעלם מעצמו...

השיחה הכי מיותרת בחיים שלי...אין לי מושג מה חשבתי לעצמי.