*טוקטוק* "מי שם?" "אף אחד!" "אז אני מניחה שהינך דמיוני."

אז.. קאמבק? לא.

קרו המון דברים לאחרונה, אך אני מוצאת את זה חסר טעם לכתוב.

משו אחד שאני מחוייבת בכל ליבי לספר עליו זה על מריה, או כמו שאני מעדיפה לקרוא לה, "The namer".

הביקור הנהדר של ואל ושלי בצפת היה מדהים. נוף משגע, מריה, ואווירה שונה לחלוטין.

הביקור שלי היה ספונטני לאין שיעור. ואל הייתה בדרכה לתחנת האוטובוס, ואני רצתי אחריה והודעתי לה שבין אם תרצה או לא, אני באה. רצונה של מריה לראות אותי היה זהה לרצון שלי להפגש עמה. ביקרנו במקומות מדהימים. ואיך לא, ערכנו טקס לכבוד רוחה של אמא אדמה, עציה פרחייה פירותייה ועל חיינו.

הוחלט שאנו נבוא באביב ובחורף. אביב מפני שהוואדי אמור לפרוח בצורה מטריפה ומרהיבת עין.

ובחורף בשל השלג בצבע לבן צחור.

את זה אני לא מתכוונת להפסיד בשום פנים ואופן.

 

עד כאן, דר. או כמו שמריה נוהגת לקרוא לי, חתולה גדולה.