שאלון שש זה אחד הפיכסות הגדולות של החיים
הלחץ לא שווה את זה
הרי אני יודעת שאין שום מצב שאני אעשה משהו ריאלי בחיים שלי
זה רחוק ממני מרחק מטורף
אין שום מצב שאני אהיה מאלה שיושבים מול המחשב עוד ועוד ועוד
אני אשתגע, מהר מאוד
זה לא מעניין אותי
זה מגעיל אותי
זה פשוט לא אני
אז למה?
למה זה מעסיק אותי כ"כ?
למה מכניסים לי לראש שזה חשוב כ"כ?
למה אני משקיעה כ"כ?
למה באמת מאכזב אותי לא להצליח?
זה מפגר
זה לא עושה לי טוב
וזה כ"כ כ"כ קשה
רוצה להצליח במתכונת מחר
ובזו שביום ראשון
רוצה לקום ליום שמש ביום שני
להגיע לביצפר
לעשות את הבגרות
לעשות אותה מעולה
לצאת בחיוך
להתקשר לאמא
שכל המופניקים שלי גם יצליחו
וזהו
להיות אחרי
גם אם זה רק עד אותו הדבר בדיוק שיגיע בסוף השנה
007
אני לא יודעת איך יהיה
רוצה לשפר את ה78
אבל לא אתן לעצמי להתאכזב גם אם לא
וחוץ מזה,
אתם תאהבו אותי גם בלי בגרות, נכון?
2DO לאחר הבגרות
-להתחיל ללמוד נהיגה, אוח זה יהיה מדהים
-לעשות תמונת פספורט נורמלית (=להתחיל להיות פוטוגנית!)
-לחדש את הדרכון
-לחנוך את ארומה
-ערב בנות
-לעבוד סוף סוף
-לצאת מהלחץ!
-כל אלה לא קשורים לטיב ההצלחה בבגרות-
הבלוג הפך להיות פאקצי סקסי עד מאוד
אהבתי
עשית לי כ"כ טוב אתמול
תאחלו הרבה בהצלחה
אורפזי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סופרמיני