בזמן האחרון קשה לי לישון. אני חושבת כמה טוב לי עכשיו ובאיזו קלות כל זה יכול להיגמר. אני חושבת על כל דרך, גם הגיונית גם הזויה, שתיקח ממני את כל מה שנותן לי לנשום ולהרגע ושוקלת דרכי התמודדות כדי לא להיות מופתעת או לא מוכנה שזה יקרה בסופו של דבר. אני לא רגילה שמישהו מחוץ למשפחה או מהחברים הטובים אומר לי שאני חכמה או מיוחדת. כלומר, אנשים כן היו אומרים לי את זה, אבל היה לי קשה להאמין להם. ולאט לאט אני חושבת שזה מחלחל לתוכי, אבל אני לא אתן לזה להשתלט עליי, כי אני יודעת שברגע שאני ארגיש בטוחה מדי

הכל יעלם.