אפשר שבשעת מצוקתו היה מתפנה לרגש, משכך כאביו ומטביעם שמא נחלה של מישהו אחר הם. היה יושב ומרתץ מחשבותיו בקירות מוחו הקדחתני בתקווה להופכם שקופים, לרעש רקע, ואין היה מצליח. לא נתברך בגורל אחר משל הקודמים לו או בתנאים שהיטיבו עימו, אם כי בחושים מכוונים. ואולי די לו בם שיצילוהו מעצמו.  

שעה שנתגלתה לו תורתו היה יושב ותוהה מה טובה אמת ליבו בחייו, וסבך קוצים אופף אותה. בזהירות מגמתית היה מצר את תנועתה ומטשטש את אונה. תחילה היה נדמה כי כל משלח יד היה מביא לשחיקתו, ועתיד היה לקרוס אל פני עצמו, שנאמר אין הוא לבדו מחזיק את הכוחות להביס את שאופף אותו. היה שנלחם ופילס דרכו, לא נקרתה בו המציאות פעם אחר פעם וגם לא הבדיה. ומכאן פירש לו אמת חדשה, חוכמתו שלובה בה, שאין מכריחה אותו לרתץ מחשבותיו, או לתור אחר שהדאיגה אותו, הישועה.