"אורגזמה."
בואו ונצדיע עבור כל הברמנים שהמציאו שמות מגניבים למשקאות. ולאחותי, כי אתם יודעים, היא ברמנית.
נחשו מה
אכלתי אתמול? נכון, סלט, יפה.
בעודי מפשפש
בין אלפי הסלטים שאימי כפרעליה הכינה,
נדהמתי לגלות שבכל המקרר אין אפילו עגבנייה אחת! שהיא לא שרי.
אני:
"אמא, יש עגבניות שהן לא שרי?"
אמא:
"ברור! יש עגבניות חווה, יש עגבניות חממה..."
-"ו........................במקרר
שלנו?"
"אה
לא"
נהדר אמא.
+לקוחה מפגרת-עד-מידי של אמא שלי נכנסת הביתה+
אני:
"את יודעת, את בדיוק כמו יין."
היא:
"באמת? 
אז אתה חושב שאני רק משתבחת עם השנים? 
"
-"לא.
את מסריחה ואני שונא אותך."
אני לא מבין למה היא נעלבה.
מה זה אומר עליי אם נולדתי בתאריך של מוצרט?
כאילו, הוא מגניב והכל, אבל אין סיכוי בעולם שאהיה סקסי כמוהו.
אני דוגל
ברעיון שניתן לכותבים שבאמת כתבו את השיר לפרסם את הליריקס באתרים. נתקלתי
באתר אחד שבמקום לכתוב "where
will it lead us from here?"
הם כתבו...
"where were the ladies from here?".
-'"ג'יז, איי דונט קנואו. מאדים?"
לכבוד סוף השנה [עריכה: אז עכשיו אתם יודעים מתי אני כותב את הפוסטים] החלטתי לשתף אתכם בקטע מספר ההיסטוריה שלי ז"ל שאותי אישית הצחיק. אני בטוח שגם יוסי ייהנה ממנו.
"אל מדגסקר
יגורשו כל היהודונים
לשם יוצאים הצבועים המזוהמים
נושאים עמם בשר כשר"
[מי שיתחיל להיות לי עכשיו יהודי פטריוטי וטהור כזה בתגובות אני ארצח אותו. על אחריותכם]
באחד מהימים בהם צעדתי בחדווה נסעתי אל הקונסרבטוריון עם אבא שלי [מי עוד שם לב שכמעט כל המשפחה שלי מוזכרת בפוסט?] הדלקנו מזגן באוטו, שחלילה לא אזיע ואז השיער שלי יראה כמו חרא. יותר מהרגיל.
הכל היה טוב ונעים בטמפרטורה של 10º, עד שהייתי חייב לצאת מהאוטו ולצעוד לכיוון המבנה. בלית ברירה פתחתי את דלת המכונית הקרה והתעוורתי!
טוב, לא באמת, יותר בכיוון של אוויר-חם-התנגש-באוויר-הקר-על-המשקפיים-שלי וגרם לאדים רציניים, אבל זה עדיין לא מנע ממני מלצעוק "אההההההה! אני עיוור!" ליד אבא שלי.
דלת הכיתה השלישית נפתחה בזמן שהשתדלתי לבעוט חזק יותר במכונת המשקאות המטומטמת שסירבה להוציא לי את הקולה. הסטתי את מבטי הצידה לחלקיק שנייה שהספיקה לי כדי לזהות את האימו העילג משכבה ז', הולך לכיוון דלת היציאה עם משהו שאני בספק לגביי זהותו. גיטרה או כינור או חליל צד, אף אחד לא באמת תואם את המראה. הוא הסתכל לעברי [או הסתכל על התקרה, אי אפשר באמת לדעת], ועיוות את הפרצוף שלו. Well, I don't like you either!
החזרתי לו מבט עקום וחזרתי לעסקיי עם המכונה הסוררת. כשהרמתי את ראשי נוכחתי לדעת שהוא לא כל כך רחוק ממני, או שעליי לומר אפילו-פחות-מ-10-סנטימטרים ממני, ואז... התנגשתי לו בראש.
עם האף.
ואני חושב שהוא קצת דימם.
עד לכאן, פולקעס.
שבת רגועה וחלומות על מעיים,
מתן [ועכשיו בגרסאת לייט, 3 קילו פחות!].
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: