אחד מפשעי העולם המודרני הידועים ביותר, כידוע לכם בצורה מאוד ידועה ומוכרת, היא להכריח מישהו לכתוב פוסט כשנורא אין לו כח בצורה משמעותית, כזאת שלא תאפשר לכתוב פוסט אלא אם כן יעמוד מחוץ לביתו המון זועם עם לפידים בדרישות לעדכון.

אז, אתם יודעים, shame on you.

[ושלא תעיזו להאשים אותי אם הפוסט היום יהיה עלוב בצורה נוראית. בהקשר אחר לגמרי, הוא מוקדש לליאור המאמי, שיש לה יום הולדת.]

אה, אגב, לידיעתכם, הסיבה המשמעותית יותר שלא עדכנתי היא שהמחשב שלי היה בתיקון שבוע. ואז התברר שבכלל המסך לא בסדר. ואז גם הוא היה בתיקון. ואז הרמקולים קיצרו משהו, ו.. זה לא נגמר. הסיבה השנייה תפורט בהמשך הפוסט.

המשך הפוסט = עכשיו.

ביום רביעי חזרתי מהטיול שהיה אמור, כביכול, לשנות לי את החיים ואת נקודת המבט שלי בסיבוב של 180╣ס»«ףת«▓ת⌐סO)◙²F3Θ▲]└ [וכאן אני אוותר על נסיונותיי להזכר מה הקוד לסימן מעלה.] מעלות.

מסתבר שילדותי הייתה עשוקה מספיק כדי שאני אחזור מהטיול הזה ואגיד שזה היה הדבר הכי טוב שעשיתי בחיים, אבל כן, זה היה הדבר הכי טוב שעשיתי בחיים.

הוא נקרא "המשולב", טיול שכל כיתות ח' [שעולים לט'] עושים במחנות העולים. הטיול כולל 4 ימים של... ובכן, טיולים, אי שם בצפון.

נתחיל.

האוטובוס

אני, שקד ונדב היינו הקבוצה השנייה שעלתה לאוטובוס. לאחר שהאבא המושלם של שקד [333>] הסיע אותנו לשם, דידנו בעייפות אל עבר האוטובוס, שם פגשנו לראשונה את קימי ועומרי, שנראו סנובים למדי. מצאנו לעצמינו מקום בשורה האחרונה, שמעתה ואילך היה המקום הקבוע שלנו באוטובוס. הבאים לעלות, אם אני לא טועה, היו פתח תקווה, שכללו את איבוש המאמי, איתמר, יונתן, עדן [שאם אני לא טועה לקח לי צמיד?], ואחרון אך לא חביב - מרון שנהנה לאיים עליי עם סכינים. המשך הנסיעה היה משעמם למדי, אם כי לא משעמם כמו.. ימים רגילים.

מחנה א' [אני פשוט לא זוכר את השמות של המקומות.]

לאחר 4 [וחצי?] שעות של נסיעה, הגענו אל מחוז חפצינו, שהיה לא יותר מחצץ בתוך עיגול מאבן. בעיקרון, הדבר היחיד שעשינו שם הוא להיווכח לכך שקים ועומרי הם רק עוד מושלמת ומגניב שחשבו שאנחנו בעצמינו סנובים, לאכול, להכנס למקלחת ולראות הרבה זינים קופצים, לצחוק על זה כל היום, ולהשתולל בלילה. ימי הטיול-טיפוס על הרים-הליכה מרובה-ואכילה היו מהנים, וניתן לומר שבלי האנשים שהיו שם הטיול היה לגמרי חסר ערך.

מחנה ב'

לאחר יומיים במחנה א', הועברנו למחנה איפשהו בשום מקום, שנראה הרבה יותר מסביר פנים ונחמד, עם אווירה יערית שקטה ומיוחדת משהו. זאת אומרת.. היו שם שירותים ומקלחות יחסית נורמליים. היומיים הבאים היו נהדרים במלוא מובן המילה, החל בהשכמת הבוקר המעצבנת ["בו בו בו בו בוקר טוב!!" עם עלייה של לפחות 3 אוקטבות באמצע, וירידה מחרידה לקראת הסוף], הטיול בנחלים ובבריכות* ושיט הקיאקים, וכלה בנסיעה והפרידה המרגשת לסיום.

*אז מסתבר שאני לא יודע לשחות, או לצוף, או לנשום מעל המים, גם עם מצופים. למזלי עברה שם דוסית** עם גלגל הצלה.

**אם דוסית נוגעת בי למרות החוק הזה של מרחק נגיעה, זה אומר שלדעתה הייתי בסכנת חיים מספיק חשובה? [אחרי הכל, אם פיקוח נפש דוחה שבת, אז פיקוח נפש דוחה.. מרחק נגיעה.]

וכעת לרשימות.

רשימת הדברים שעשיתי כשחזרתי הביתה

לא שתיתי [סליחה באמת שיש לי טראומה מאנשים שצועקים לי כל היום "תשתה! תשתה!! אם לא, אתה תמות ותקבר בשביל הזה!!"]

התקלחתי וחפפתי 3 פעמים [סקרו יו "לא טוב לשיער", אני אחליט מה טוב לשיער שלי] במשך שעה ו-5 דקות

אכלתי. אוכל אמיתי ולא כזה שיוצא מקופסאות שימורים.

הלכתי לישון על מיטה נוחה עם כרית ושמיכה כשהמזגן בחדרי מכוון ל-16 מעלות.

רשימת הדברים שלא עשיתי במשך כל הטיול

חרבנתי.

לכל הסקפטים שביניכם, היה טיול, הוא היה טוב, וחבל שנגמר.

מאחל לכם הרבה אהבה ואושר, ואל תשכחו -

הרבה בוהן.

מתנוש.

עריכה שלא קשורה לשום דבר:

תמונה שהייתה אמורה לבוא בפוסט על האנימהוליק, אני ונסטיה ישנים... על כריות ומזרונים שמסיבה לא ברורה היו שם. נלקח מהבלוג של נסטיה.

שימו לב איך שוב הצלחתי להבהיר לכולם שהיה לי יום שיער גרוע.