| 12/2007
תראו:
פוסט.
[אני פשוט מדמיין אלפי ילדים קטנים עם עיניים נוצצות מביטים בהשתאות ויראת כבוד על המסך]
Les Mis?rables אומר/ת (17:19):
רבתי עם יעל היום 4 פעמים עם צרחות חח
היא סיפרה לי שהארי פוטר מת פשוט
מר מותק אומר/ת (17:19):
...............................
?!!!!!!!!!!!!!!!!!!111
למה?!?!?!????!!!?!
Les Mis?rables אומר/ת (17:19):
בצחוקקק נו
היא לא קראה
מר מותק אומר/ת (17:19):
אה.
חבל.
זה יכול היה להיות קטע טוב לפוסט.
מר מותק אומר/ת (17:20):
היי, זה כבר קטע טוב לפוסט.
אתם רואים? אפילו כשאני לא מעדכן, אתם תמיד בליבי.
אתם תמיד בילבי.
אל תשאלו איך אני יודע, אבל ההורים שלי עושים סקס.
טוב... אני אספר לכם.
יום אחד הייתי תמים ופשושי, וסתם אכלתי סושי שאני הכנתי לבד בעצמי עם כפות ידיי הכפרעיות שמצליחות להכין סושי בלי להתפגר, בזמן ששמעתי את אמא שלי מתקשרת למישהו.
ואני אומר ששמעתי, כי אי אפשר היה לא לשמוע. היא דפקה את האצבעות שלה בכפתורים. ואז ענו לה. הלו הלו, בלה בלה, דה יוז'ואל, ואז! "את יכולה לספר לי עוד על הגלולה של היום שאחרי?".
כשרוב הסושי גלש מהפה שלי בחלקלקיות מעוררת תאווה, התחלתי לזחול מתחת לשולחן, להצמיד זוג אצבעות אל אוזניי, ולזמזם שיר מרגיע. אבל עדיין שמעתי אותה. "את מבינה, זה.. התרחש, אתמול. אז אני צריכה את זה עכשיו. איפה אני יכולה לקנות את זה?".
וכאילו איו! את אישה מבוגרת, תעקרי את עצמך או משהו!
טיפה כבוד. המבוגרים של היום הם לא המבוגרים של פעם.
"אז רגע... נביא קלאסי זה נביא שלובש ורסאצ'ה?"
~מהגיגי מתן בשיעור תנ"ך
"אם ל' פותחת בשם הפועל [לזיין בתחת] ובתואר הפועל השאלה פותחת, אז "למה", שהיא גם פותחת בל' וגם שאלה, היא דאבל פותחת?"
~מהגיגי מתן בשיעור לשון
לבנים יש 5 חורי תחת.
האמנתם?
לא?
יוסי כן.
לפני הרבה, הרבה זמן, הלכתי עם דנה, ערבה וחבר שלה אל קניון הזהב. אחרי יום ארוך ומייגע של חיפוש אחר, ובכן, בגדים, וסקר על שניצל תירס [שבסופו קיבלתי עיסה ג'לי-ית סגולה ומוזרה להחריד, יאי לי], החלטנו אני ודנה לדדות בחינניות אל KFC, הלא הוא קפ"ח [קאנטקי פרייד חוקן]. אחרי שהשתמשנו בפתקיות ובטושים מגניבים שקנינו בקרביץ כמה דקות לפני כדי לכתוב פתק לקופאית חמודה וחסרת אונים שתחקרה אותנו בקשר לחיי המין שלנו ["אתם חברים?" -"לפחות עד שאני אספר לה שאני הומו"], החזרנו את כל הפריטים הלא יעילים בעליל שקנינו לתוך שקית שנמצאת, איך לא, ליד חברתנו המפורסמת דנה.
בעוד טחנו עוף, כנפיים וצ'יפס שאני בטוח שאפשר לצייר עם השמן שלו את מגדל אייפל בגודלו המקורי, שמתי לב שדנה מעוניינת לפלוט בנימוסין אחת מחתיכות העוף מפיה ומחפשת אחר מפית נייר שתוכל לבצע בה את זממה.
מה שלא ידעתי, כמובן, הוא שהמפית נמצאת מאחורי השקית, ודנה מתכוונת לשלוף את המפית ולא להקיא בתוך השקית, דבר שכמובן גרם לי למהר ולצעוק על דנה "לא!!!!!!!111 אל תפלטי את זה שם!!!!!!!!!1111111" ואז לצפות במאות האנשים שהביטו בהשתאות סביבי ובדנה שצוחקת עד ט*ר!ף ח!ש*ם.
[מצטער אם זה לא יצא מצחיק, הרגשתי צורך עז להכניס את זה לפה]
תראו, מאחר וכמות הרעיונות לפוסטים שלי לא ממש עולה על גדותיה, וגם אם כן פשוט אין לי כוח או זמן להעביר אותם לכתב [או שכל הקטע מבוסס על תמונות שצילמתי בפלאפון והפלאפון שלי שוב נגנב], החלטתי שאני אעשה... מעשה.
ואתם תבחרו מה.
1. אני אמשיך לכתוב, לעיתים פוסטים שלי עם אייטמים שאגרתי, ולפעמים עם קטעים שאת נושאיהם אתם תעלו בתגובות [תפתיעו אותי. באמת.]
2. אני אפסיק לכתוב/אכתוב פעם בחודש-חודשיים.
3. אני אהפוך את הבלוג לבלוג... פחות מצחיק. אתם לא תהנו מזה.
תחשבו על זה. לא יהיה נחמד לכתוב נושא או תקציר משעשעים לכל דבר אשר תחפצו בו ולהשאיר לי את החלק המייגע של הכתיבה?
החל מקטעים קצרים, אייטמים לבדיחות, שירים וחמשירים וכלה בסיפורים ארוכים! [וואו!]
...
וכעת אלך להאזין לפרפוריי הלב שלי ולקריאה אל תוך הלילה של הארי פוטר,
בברכת טרור לכל ושתזכו למצוות,
מתן.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: