Other Place

את רוקדת.
זרועותייך מונפות מסביב, רגלייך טופפות על הרצפה בעדינות ושמלתך הלבנה מרחפת כערפל על פני מים.
אני עומד ומביט בך שלוב זרועות, עיני עוקבות אחרי תווי גופך ואת ממשיכה לרקוד על פי המוזיקה השמיימית שרק את מסוגלת לחוש, צוחקת למשמע בדיחה חרישית בצחוק שמתגלגל ברחבי העולם הרחב.
"היא ייפיפה" מוות עומד לצידי, גם הוא מביט מרותק בדמותך.
שמלת נצבעת באדום כהה מדם ושיערך השחור מסתלסל אל מעבר למותנייך.
"שמה רוקסן" אני מפטיר ועוצר נשימה כשעייניך מצטעפות בתשוקה וקול אנחה נפלט מפיך, מהדהד לכמה שניות.
"היא זונה ברובע האורות האדומים בפריז".
אנחנו ממשיכים לבהות בך בדממה כשאת ממשיכה להסתובב סביב עצמך, מזמזמת נעימה עליזה שמתחלפת במארש לוויות, שמלתך נשטפת בגשם שחור שצובע אותך בצבע לילה חסר כוכבים.
שיערך מתקצר וסביב עינייך מתחילים להיווצר קמטים דקיקים כרשת עכביש. סיבובייך מאטים, צעדייך נהפכים כבדים קמעה ואת רוקדת עם צללים ואבק.
"מה קרה לה?" מוות שואל בעניין, מתקדם צעד אחד לכיוונך ונעצר כשידי תופסת את זרועו בחוזקה, מרחיקה אותו מדמותך העייפה.
"היא גילתה שסוף טוב קיים רק באגדות"
אני אומר זאת בלחישה מהוסה ומוות מביט בי בדאגה.
"אתה יודע שתיכף תורה?" אני מהנהן מאחר שקולי מסרב להפיק קול ומביט בך שוב, כה טהורה וכה יפה, שמלתך מלבינה מחדש, תואמת לצבע שיערך וחיוך גדול נפרש על פנייך כשעייניך נעצמות וזרועותייך נפרשות כלפיי מעלה.
סיבובייך פוסקים לחלוטין.
"לך" עכשיו אני כבר לא מסוגל להסתיר את דמעותיי "לך אליה"
אני משחרר את זרועו של מוות ומביט בו כשהוא מתקדם לעברך בשקט, עוטף אותך הלבנה כול כך בזרועותיו השחורות משחור.
את פוקחת את עינייך והן זוהרות כול כך והן.... מאושרות כול כל שדמעותיי מכפילות את עצמן, מתרסקות על הרצפה בדממה.
מוות מביט בי פעם אחרונה ואני מחייך אליו ומחווה לו תמשיך בשפתיי.
מוות מטה את ראשך אחורנית בעדינות ומצמיד את שפתיו לשפתייך ואת עוצמת שוב את עינייך לנוכח נשיקת מאהב שכזה.
אני מביט הצידה כשאור לוהט עוטף אותך ואת אהובך, מאכל את גופך ונשמתך עד שלבסוף נשאר רק מוות.
אני דומם כשהוא עובר לידי ומניח את ידו על כתפי בצער, יוצא מהחדר בלי לומר מילה.
החדר מחשיך וכשהאור חוזר את ניצבת שם שוב, שיערך בלונדיני, עינייך תכולות ושפתייך דובדבן.
הפעם את אומנית בשם מרילין מונרו שחיה באגדות הפיות של סן פרנסיסקו.
פתאום את ילדת פרחים אדומת שיער, מעשנת אבקת קסמים שמרחיקה את כול הבעיות.
עכשיו את נערת דיסקו שחוגגת כול לילה, חיה בין האורות המנצנצים.
הנה את שוב, אשת עסקים בעולם מודרני וקר, שיערך אסוף בפקעת הדוקה.
שוב ושוב אני צופה בך חיה, מגלגול לגלגול, רוקדת לעד מולי, הכמה כול כך למגע.
אל תדאגי אהובה, יש נצח שלם לפנינו, נצח שלם של ריקודים וכמיהה דמומה.
ריקדי, אהובה. ריקדי.
ריקדי, בובה. ריקדי.