לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Other Place


בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ, חבורת פושטקים קטנים ונעליים אווירודינמיות.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

12/2008

אנוכיות


פייסבוק עושה לי רע מאוד. מאוד.
אני כול פעם נכנסת ואז רואה תגובה של סיגל עדי או אירית על משהו חסר משמעות ונכנסת לתמונות שלהן ומחטטת ומסתכלת.
תגובה ראשונית- וואו זה נראה כיף, הריאלי הזה. הן מאושרות. אני שמחה בשבילן.
תגובה משנית- למה אני לא שם?
אין אפילו תגובה שלישית, אני פשוט בוכה עד שכבר נגמר המאגר ונותנת לו להתמלא עד לפעם הבאה שייתחשק לי לענות את עצמי.
זה תמיד נגמר אותו הדבר ואני תמיד נכנסת פעם נוספת אפילו שאני יודעת מה יהיו התוצאות.
ואז אני מאשימה את עצמי בזה שאני כול כך אוהבת להצליף בעצמי ובכמה שאני אנוכית.
ואני פשוט שונאת את עצמי אחרי כול פעם מחדש.

אני בסה"כ מתגעגעת, חולמת על מה שהיה ומה שיכול היה להיות, מנסה נואשות להתעלם מהידיעה של מה שנהיה.
אנוכית אנוכית אנוכית אנוכית.
פשוט לא נראה לי שיקרה לי עוד פעם משהו כמו זה.
זה פשוט לא הגיוני שדבר כול כך טוב יכול לקרות פעמיים באותה תקופת חיים.


מזל שאף אחד כבר לא קורא פה, יש לי איפה לפרוק שזה ירגיש המוני ולכולם אבל זה לא.
אנוכית אנוכית אנוכית אנוכית.
מדהים שהמקלדת עובדת אחרי מפל דמעות שכזה.

תתעלמו ממני, אני אמחק את זה אחר כך
פשוט תפנו את מבטכם הצידה לשנייה.
נכתב על ידי Mrs Osuwari , 17/12/2008 00:27  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-15/1/2009 16:41



Avatarכינוי:  Mrs Osuwari

מין: נקבה



מצב רוח כרגע:


8,290

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMrs Osuwari אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Mrs Osuwari ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)