מדיניות ההבלגה

הכתבה על יאיר לבנת הניג (מה נסגר, לכל האידיוטים שמקושרים לליכוד יש יותר משם משפחה אחד?!) היא מסמך שיאיר (תרתי משמע) עיניים. טוב לראות שהתפוח, העץ ומעט המרחק שביניהם נמצאים בתוך אותה ביצה. היצור הקטן ורודף הפרסום, יוצא חלציה של לימור היקרה, מצא סוף סוף מישהו שיהיה מוכן להאזין, ופתח את ביב השופכין ששמו לו במקום פה. למרבה ההפתעה, על פי הרמה, הוא צריך להפוך במיידי לחבר מרכז הליכוד.

מבחר אמרות שפר:

• בנושא זהות מגדרית: "אני, בכל אופן, לא רואה את עצמי ממש בתור סטרייט, אלא בתור מטרוסקסואל"
• בנושא נסיון מיני: הפעם הראשונה שלו היתה "בגיל 13. עם מישהי שגדולה ממני בשנתיים. היא לימדה אותי כל מה שאני יודע" - טוב שהוא מתפתח עם הזמן...
• בנושא ביקורת: "לא משנה מה כותבים עלייך, העיקר שכותבים"
• צניעות: "הרמה השכלית שלי היא קצת יותר גבוהה משל ילדים בגילי"
• מודעות עצמית: "אני לא חושב שמישהו היה מתעניין בי אם לא הייתי הבן של לימור לבנת" - מה?! אני בשוק!

אז נכון, הוא ילד לא חכם בן 18. כשאני הייתי כזה, הלכתי בלילה לעשות גראפיטי במקומות שאסור (סניפי מפלגות, בית כנסת, בית הספר, כאלה). כשההורים שלי גילו, חטפתי על הראש. איכשהו, יש לי הרגשה שלימור פשוט תברך על הפרסום, כי "לא משנה מה, העיקר שכותבים עליך".

בסופו של דבר, זה עוד שלב באותה "בושה" שהולכת ונעלמת מאיתנו. פעם, אם היה לך חור בתחתונים, היית תופר אותו. היום מזמינים עיתונאי וצלם. שכולם יראו מה יש מתחת.