מדיניות ההבלגה

מסיבת הפוגו במחסום כיסופים החזירה אותי למחשבות מהאינתיפאדה הראשונה.

ביום שאחרי, יש סיכוי שהפלסטינים יקבלו שכל, סוף סוף. הם לא ינטשו את המאבק, ולא יפסיקו לדרוש את שלהם. הם פשוט יקחו אלף, או עשרת אלפים, או מאה אלף ילדים, עם חולצות בצבעי הדגל שלהם, ויגידו להם: "יאללה יא אוולאד. זכות השיבה". מאחוריהם ישימו חמישה, או עשרה צלמים, ויתחילו ללכת למחסום. מה חיילי צה"ל יעשו? יירו? על מאה אלף ילדים? זה יצטלם ממש יפה, חיילים ישראלים, מצויידים בנשק אמריקאי, יורים בילדים פלסטינים. במקרה כזה, אני נותן חודש לפני שהסיוע הצבאי מארה"ב נפסק, ואנחנו מוכרזים אויב השלום.

הפלסטינים עוד עלולים להבין, שבמאבק אלים הם יקיזו דם, אבל זה כמו מלחמת חפירות - הם מתקדמים מטר, אנחנו שניים. באבנים ומחבלים מתאבדים לא מנצחים צבא, בדיוק כמו שצבא לא מסוגל לנצח מלחמת גרילה. לעומת זאת, אנחנו רואים שלכוחות הבטחון הישראלים אין שיטה מול ילדים בחולצות צבעוניות. אכן, הצבא החזק בעולם.

מורים טובים יש לפלסטינים.