מדיניות ההבלגה

אתמול היה יום קצר בעבודה. יצאנו (יותר נכון גירשו אותנו) בשעה 17:30, אחרי שיום קודם היינו עד 1:30, ובבוקר הגענו ב 8:00. אני הקדשתי את שארית היום לטיול ברחבי העיר. לברן, מסתבר, יש הסטוריה שמגיעה עד ימי הביניים. עיר עתיקה עם רחובות מרוצפים באבנים, ציורי קיר, שעוני ענק וגנים. הכל עם אוויר מעולה, ועם נוף לנהר שזורם מתחת. לחיות בתוך גלויה.

בגן הציבורי שבעיר העתיקה נתקלתי בריח מוכר. מסתבר שכולם, אבל כולם מגלגלים ומעשנים גראס. יש כאלה שיושבים עם הילדים, יש כאלה שקוראים ספר ויש ששותים בירה, אבל לכולם יש ביד את הסיגריות בצורת חרוט. יש שוטרים ליד הגן, אבל לאף אחד לא אכפת. לגליזציה דה-פאקטו.

שמתי פעמיי לדובים של ברן. העיר נקראת ברן, כי המקים שלה רצה לקרא לה על שם החיה הראשונה שהוא צד במקום. במקרה יצא דב. אחר כך, מתוך רצון להיות הומאניים, הברנאים הקימו "בור דובים"; שם יפה לכלוב עם גג פתוח שיושבים בתוכו דובים, והילידים זורקים להם תפוחים. במקום אחר היום קוראים לזה "גן חיות", אבל כאן יש כבוד למסורת.

חלקים נרחבים מהעיר התחתית עדיין סגורים למי שלא גרים שם, בגלל השטפונות והחשש שהתשתית נפגעה. על גדת הנהר יש עדיין שקי חול רטובים, ואנשים זורקים דברים שנרטבו מהבית. לעומת זאת, יש שם גם מסלול הליכה והוא פתוח. כשאתה על מסלול ההליכה הזה, קל לשכוח שאתה נמצא באמצע עיר בירה של מדינה אירופאית צפופת אוכלוסין. הכל ירוק, שקט, וחף מאנשים. לשמחתי גיליתי, שכשאלוהים שם מסלולי הליכה ליד נהר, הוא לא שוכח לשים בהם גם תותים. יאמי.

אחר כך פגשתי את החברים מהעבודה וישבנו לנו לרושטי, וורשט ובירה, כמנהג המקום. מסתבר, אגב, שמנהג המקום הוא לחכות בערך 20 דקות בין ההזמנה והבאת האוכל לשולחן. סתם כדי שתלמד להעריך את המזון. אחרי ארוחת הערב, שמנו פעמינו חזרה למלון. המלון שלנו שוכן ליד הגשר המרכזי, ואנחנו הלכנו לאורך הנהר, עד שהגענו למצב שה-X וה-Y שלנו היו נכונים, אלא שה-Z שלנו היה שגוי עד כאב. היינו מתחת למלון, בכמה עשרות טובות של מטרים.

טיפוס של רבע שעה במדרגות תלולות הותיר אותנו חסרי ברכיים למחצה, וחסרי נשימה לחלוטין. Now, I really can say I feel the Bern...