מדיניות ההבלגה

בזמנו כתבתי כאן על טקס הפתיחה של המכביה, והמחשבה שעברה לי בראש כל אותה עת היתה "איזה מזל שיש ערוץ מסחרי, שהעלה קמעה את הרף. הם לא היו מסתבכים בהפקה כושלת כל כך...". אלא שבמזרח התיכון אנחנו נמצאים, והמציאות המזרח תיכונית, כפי שיעיד שימון פרס, יש לה הרגל מוזר לטפוח על פניך. כך ישבתי אתמול, בנפש בלתי חפצה, ובהעדר משהו יותר טוב לעשות, לצפות בטקס אנשי השנה בערוץ שתיים.

אני חייב לציין, במאמר מוסגר, שאני בא משושלת ארוכה של אנשים שצופים בטלוויזיה בהיעדר משהו יותר טוב לעשות. הוריי, נחרדתי לגלות בשבוע שעבר, הם צופים אדוקים של "פיק-אפ" ושל "אלביס, רוזנטל, והאישה המסתורית". שניהם. עם מטען גנטי שכזה, מה נותר לי לעשות? לאילו תהומות אני עוד יכול לרדת?!

לזכות הערוץ הראשון ייאמר, שהם לפחות יודעים לבחור לוקיישן טוב לפיאסקו-אים הטלוויזיונים שלהם. האצטדיון הלאומי הוא בהחלט מרשים. ערוץ שתיים החליטו על מינימליזם, ועשו את זה באולם סטייל מתנ"ס. זאת לא עממיות; זה נסיון לחסוך. התפאורה הורכבה מעמודים בהירים - משהו שמזכיר את מעגל התנועה ברחוב בני דן, זה עם העפרונות. מאוד שימושי כהגנה מפני מתקפת סוסים, אבל למה לעזאזל לשים את זה כתפאורה?! על הבמה שמו את שייקה לוי שניסה, אבל ממש ממש חזק, להצחיק, אלא שאפילו הוא לא חייך מהבדיחות הדלוחות שלו. קומיקאים, מסתבר, צריכים לדבוק בהרכב המקורי שלהם.

ואז התחיל מצעד האיוולת. פיני גרשון, עם "איש השנה בספורט" ומבט של "הו! אני כל כך מופתע שזכיתי! באמת, חסר לי פסל לשרותים"; חנה לסלאו, שחקנית השנה בסרט שאיש לא ראה, ואפילו לא טרחה להגיע; שירי מיימון, ש... נו, שירי מיימון; בתור אתנחתא קומית, הביאו את עזאם עזאם על תקן קאמבק השנה - האיש שמח על הכבוד שעושים לו, ולא מבין שהבדיחה עליו. בין לבין שמו שירים, כמה מפתיע, בביצוע מיטב הכוכבים הנולדים - המנשנש והמעוך.

אגב, מאמר מוסגר נוסף, הפעם לגבי שרשרת "הזוכים המזרחיים" בכוכב נולד; כולם נורא שמחים, ואומרים "הנה ההוכחה שהמזרחיים פשוט יותר טובים". בואו נבהיר את זה, אחת ולתמיד. יש סיבה אחת מרכזית שמזרחיים מצליחים בכוכב נולד יותר מאשר אשכנזים - יש להם משפחה יותר גדולה ומלוכדת. אם אני אלך לכוכב נולד, ההורים שלי יצביעו בשבילי, ועוד שניים שלושה חברים. הדודים, סביר להניח, כבר יצביעו לאחד המועמדים האחרים, כי הם לנצח יזכרו איך כשהייתי בן חמש שברתי את הואזה שהביאו מרומניה במאמצים רבים. לעומת זאת, אני בטוח ששבט סעדו על 180000 שארי בשרו (רבבה פעמים ח"י. לא סתם) הקליק, סימס והתקשר לטלמסר בהמוניו. פעמיים.

חזרה לטקס של אתמול. ערוץ שתיים כל כך מאוהב בעצמו, שאם היה אדם, ולא ישות תאגידית טלוויזיונית, כשהיה מאונן, הוא היה צועק "אוי שתיים! זה כל כך טוב!". אבל למה הם משדרים את כל ההשפרצה הזאת של אהבה עצמית?