מדיניות ההבלגה

לאיש המינימלי, כמו שקורה הרבה פעמים בארגונים גדולים, יש תפקיד מקסימלי. יש לו מראה כללי של קוף - אפילו לא קוף גדול - שימפנזה קצת יותר גדולה מהממוצע. אבל מה, שימפנזה שיודעת לתכנת. האיש המינימלי הוא תוצאה של זה שצה"ל, בשלב מסויים, החליט שחסרים לו מתכנתים. כתוצאה, הוא התחיל לקבל כל, אבל כל מי שהיה מוכן לחתום את שלוש שנות הקבע.

אחרי שהאיש המינימלי השתחרר, הוא חשב למצא לעצמו עבודה, ונחת בקונגלומרט. סיפורי אימה מסתובבים אודות הצוות שלו - מספרים שהיה מביא אותם לעבודה בימי שישי רק כדי לסיים לפני הזמן מטלות, כדי שיוכל להגיד "זה בלתי אפשרי לעבוד ככה! איך אנחנו מוכנים וכל היתר עוד לא?!". כל זה, כמובן, הביא לו את הערכת הממונים עליו, כמו שקורה הרבה פעמים בארגונים גדולים. שלא לדבר על שנאתם היוקדת של הכפופים לו. כך, האיש המינימלי קיבל תפקיד מקסימלי.

לאיש המינימלי יש מראה כללי של לכלוך והזנחה. מסוג האנשים שאחרי שאתה לוחץ להם את היד, או נמצא איתם יותר מרבע שעה באותו חדר, אתה מרגיש צורך עז להתקלח עם מי אש. בין תחביביו ניתן למנות את החיטוטים באוזן, והתבוננות במה שיצא משם (אולי שאריות מהזמנים הטובים שעל העץ, כשכל דאגותיו הסתכמו במציאת בננות). הוא לובש תמיד בגדים שנראים כאילו יצאו הרגע מסל הכביסה, מבלי לעבור במכונה - מקומטים, ובעלי מראה של "לבשו אותי פעם אחת יותר מדי מאז השטיפה האחרונה".

הוא מתנהל בצעקות והאשמות, כיאה לאנשים מינימליים, והכל תוך גלגול עיניים לשמיים. הוא קולני, ומחלק צ'פחות כאילו כולם חברימשלו מאז הגנון. מה חברימשלו; אחימשלו. אתה תמיד גברגבר אצלו, סתחבקנות יתר, קראנו לתכונה הזאת בצבא. אתה יכול להוציא את הבאסטיונר מהשוק, אתה אפילו יכול להכניס אותו לחברות היי-טק, אבל אתה לא יכול להוציא את השוק מהבאסטיונר.

כל זה היה בגדר מאורע מצער ותו לא, אלא שבעתיד הקרוב אני אאלץ לעבוד בצמוד לאיש המינימלי.