על א' שהיה uberkommandant של היחידה שלי בצבא כבר כתבתי פעם. בשבוע שעבר נודע לי שפיטרו אותו מהעבודה. שוב. לפי מה ששמעתי, הוא מגיע למקום, מנסה לעשות "מהפכה" - ואצלו הגבול בין מהפכה להפיכה הוא מאוד דק, כי מבחינתו מהפכה אינה ראויה לשמה אם היא לא מקדמת אותו לתפקיד בכיר יותר - ומיד אחר כך נעלם בקול ענות חלושה. בצבא זה עבד יופי, אולי כי אין שום שיקולים תקציביים; ואולי התכונות שמעריכים בצבא - מרפקנות, מקיאבליזם ומלחמת כל בכל פחות מוערכות באזרחות.
בכל אופן, אתמול שמחתי לשמוע ברדיו שבמחיר מבצע של 800 מליון דולר, סידרו לו עבודה. במקור זה עלה 1.2 מיליארד דולר, אבל כנראה שלגרמנים עדיין יש רגשות אשמה מלפני 50 שנה והם עשו לנו מחיר. לצה"ל יש כיום שלוש צוללות דולפין. לפי פירסומים זרים, הן מסוגלות לשגר נשק גרעיני - שזה יופי טופי. מה שלא מובן לי, זה למה לכל הרוחות אנחנו צריכים עוד שתיים. חוץ מאשר כדי לסדר לא' (ולעוד חמישה שישה קצינים) עבודה, ושליחות מרעננת באקלים האירופי הממוזג.
איך בדיוק שתי הצוללות האלה יעזרו להתגבר על טרור המתאבדים? איך הן יעזרו לחסל את האיום האיראני? האם עכשיו האיראנים יגידו "אה! יש להם חמש צוללות במקום שלוש! אולי לא כדאי לנו להעשיר אוראניום!"? ולמה לכל הרוחות אני אמור להרגיש בטוח יותר, אם יהיו עוד שני צינורות מתכת בים התיכון, כשאני לא יכול לצאת ביום שישי לפאב בלי לפחד שידקרו אותי?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
