מדיניות ההבלגה

נו, אז בשעה טובה הוא בן שנה, הטרמינל החדש; קניון התעופה של ישראל. מה לא אמרו עליו, שיש יותר מדי חנויות ופחות מדי שירותים לאזרח, שיש מעט מדי ספסלים, שיש יותר מדי מרחק הליכה, שהוא מביא אותנו לרמה אירופאית, הכל. יש דבר אחד שנראה לי שחמק מעיני התקשורת. נסעתי די הרבה דרכו השנה - משהו כמו שש, שבע פעמים, ואפילו בעזרת המוח החצי קרימינלי שלי הצלחתי לזהות בו פירצה. לא משהו בטחוני, רחמנא ליצלן, סתם משהו שיכול לאפשר לפושעים ולשאר אנשים שיש נגדם איסור יציאה מהארץ לצאת ממנה בכל זאת.

נניח שאני עבריין - לא משהו צמרתי שכולם מזהים אותו, סטייל זאב רוזנשטיין*. סתם פושעון שיושב בכלא, או מישהו שמסרב לתת גט לאישתו, או לשלם מזונות. קקי, אבל לא ממש מסריח. ונניח שאני רוצה לצאת את הארץ על מנת שלא לחזור; אחרי הכל - מה יש לי כאן? את גרושתי? את החברים החמודים מהתא? אני קונה לי כרטיס טיסה (בעצמי, או באמצעות חבר), וניגש לשדה. לאן-אדוני-טס-ארזת-לבד-כמה-תיקים-עולים-למטוס, שואלת הסלקטורית. חלון-או-מעבר-התיק-הזה-עולה-איתך, שואל הדלפק. בשלב הזה יש שיקוף קצר ובודקים שאכן עברת אצל הסלקטור, ואתה מגיע לדלפק של משרד הפנים.

אם אני גרושתו, או החברים לתא, אני מקווה שבנקודה הזאת נגמר כל עניין הטיסה לחו"ל; אחרי הכל, מערכת המחשוב של משרד הפנים יודעת שהאיש מעוכב יציאה, ותחסום אותו. אלא שהעניין לא כל כך פשוט. עוד בטרמינל הישן הוכנסה לשימוש "מערכת הזיהוי הביומטרי". שם יפה למערכת שכל תכליתה בסופו של דבר לזהות טביעות אצבע. יש לך כרטיס מגנטי, אתה מעביר אותו, שם כף יד, משווים בין טביעת היד שלך היום לזו שצולמה ואם הן מתאימות (ואין לך צו איסור יציאה מהארץ...) - סע לשלום.

בנתב"ג הישן היה כלוב, ליד ביקורות הדרכונים. הוא היה נפתח עם העברת הכרטיס, ונפתח מצידו השני עם הזיהוי. בנתב"ג החדש עניין הנחת היד הוא לשיקול דעתך. המערכת מנפיקה פתקה, שאותה מראים אחר כך לשוטרת כשרוצים לרדת לכיוון הדיוטי-פרי. וכאן מגיע הקטע היפה; הפתקה נשארת אצלך בסוף התהליך, ואתה יכול לקחת אותה הביתה. לקחת, לסרוק, לשנות פרטים רלוונטיים (כמו תאריך, שעה, שם, וכל דבר אחר) ולהגיע בפעם הבאה עם פתקה מוכנה מהבית. רק להראות לשוטרת ועברת. משרד הפנים אפילו לא יודע שאתה באת לנתב"ג. בכל שבע הנסיעות שלי השנה, הפתקה היתה לבנה - גם ביציאה, גם בחזרה (אה, כן. זה עובד אותו דבר גם בחזרה, למקרה שאתם רוצים להכניס לארץ עובד זר, מבוקש וכיו"ב; לחילופין, אם אתם רוצים להיכנס לארץ בלי להרשם. מאוד שימושי לצרכי מילואים, מס הכנסה וכו').

כדי להתגבר על הפגם הקטן הזה, המציאו חכמי הביומטריה את המחסום הגדול מכולם - האותיות המתחלפות. מתחת לשם, יש צמד אותיות שמתחלפות כל פעם; אני לא יודע אם כל יום, כל משמרת או כל שעה, אבל הן מתחלפות. הפתרון? מכינים את כל הפתקים מראש בתוך תיק (36*36- כמעט 1300 פתקים, אבל מה זה לעומת מזונות לכל החיים?) ונוסעים בזוג. הראשון רואה מה האותיות, השני שולף את הפתק, ומשאיר את יתר התיק באוטו (בכל זאת, לא נעים לעבור עם 1299 פתקים בשיקוף).

מסובך? לא ממש; לא מספיק כדי להרתיע. מופרך? אני מקווה שכן, אבל אני חושש שלא. יקר? לא יותר מהאלטרנטיבה...

* זאביק, אם אתה צריך עזרה ביישום - תרים לי טלפון.