מדיניות ההבלגה

ראיתי אתמול בערב את עובדה. בעצם, רק את החצי השני ראיתי, מסוף הכתבה של איתי אנגל על האמריקאים בעיראק; הסוף הזה חיזק את דעתי שאם אתה יוצא בת"א ובמקרה רואה את איתי אנגל נכנס לאותו פאב שאתה יושב בו - כדאי שתקום ותלך כי איפה שהוא נמצא קורים דברים רעים. מי יודע, עם המזל שלו בטח עוד מעט תתפוצץ חבית הבירה, ויסתבר שמערכת החשמל שמפיקה ניצוצות מחוברת למערכת הגז.

אחריו היתה את הכתבה של או"פ (וילנאי פדרבוש עבד-אל-חמיד), על הורים פסיכופטים ששולחים את הילדים שלהם לגנים שנראים כמו מחנה כליאה, ואחר כך יושבים בבית או בעבודה מול האינטרנט ומתבוננים על הילד דרך webcam. חולני, ללא ספק. אנחנו הולכים ומפתחים שיטות חדשות לדפוק לעצמנו ולקרובים לנו את החיים. בארה"ב מישהו כבר היה תובע את הגן על זה שהמצלמה צילמה ילד מוריד תחתונים, ושזו הפצה של פורנוגרפיית קטינים.

בסוף, בסרטון של חצי דקה אחרי הקרדיטים של התוכנית, הם הראו בפרומו את מה שהיה יכול להיות הכתבה של עובדה; אם רק היו להם ביצים. הם פירסמו את הכתבה הזאת כבר שבוע, אבל בסופו של דבר, במאני-טיים, הם השתפנו. טיסה של ישראייר מניו יורק לארץ, נכנסה למסלול הלא נכון על הקרקע בזמן שמטוס מטען ניסה להמריא באותו מסלול. רק אינסטינקט של טייס המטען הציל אותם מהתנגשות, שהיתה נגמרת בפיצוץ - המרחק בין המטוסים היה של מטרים בודדים. חברת ישראייר מתמודדת מול אל-על על הזכות להפעיל קווים סדירים לניו יורק, וכדי שהעניין לא ידלוף החוצה הם ניסו להשתיק אותו. די ברור שאם היתה נוצרת אווירה ציבורית של "ישראייר לא בטוחה" הסיכויים שלהם לזכות ברשיון היו אפסיים.

לעובדה היתה כתבה על זה, אבל הם לא פירסמו אותה. למה? כי הם "לא רצו להסתכן במאבק משפטי עם נוחי דנקנר".

ישראייר שייכת לגנדן, ששייכת לנוחי דנקנר, שמחזיק אותנו בביצים עם סלקום, ולכן הוא מתחרה לכאורה בחיים סבן, שהוא הבעלים של בזק; אה, ושל קשת, שמשדרת את עובדה של אילנה דיין. כמו שנהוג לפעמים במלחמות בין משפחות פשע, כשרוצים להראות רצון טוב מוותרים אחד לשני בקטנה, כדי לדפוק אחד את השני בגדול. הבעיה היא שכאן, בעקבות הויתור הזה הציבור הוא העיקרי שנדפק. זכות הציבור לדעת זה יופי, אבל טובה קטנה בין חברים, נו... העיקר שנמשיך לטוס בישראייר לניו יורק, ולהתקשר משם בסלקום.