בתוך כל החשכה הפוליטית של הימים האלה, בין ספין לספין, ובין תעמולה דמגוגית אחת לאחרת, אני חייב לציין שאני רואה אור קטן. הבוקר עצרו את משפחת הפשע גבריאלי - חשדות של הימורים והלבנת הון. רק לפני שלושה חודשים, אם היו מספרים לי דבר כזה הייתי מתעצבן: "אם ככה נראית הכנסת שלנו, מה הפלא שהמדינה נראית בהתאם?". או "אם אלה הנבחרים שלנו, כנראה שזה מגיע לנו". הבוקר לא רק שלא התעצבנתי, אלא שנמלאתי שמחה גדולה.
ענבל גבריאלי, כפרה, כנראה כבר לא תהיה חברת כנסת בכנסת הבאה. הנציגה הבולטת ביותר של עולם הפשע נדחקה החוצה אפילו מרשימת הליכוד. בפעם הבאה שהשוטרים יבואו לביקור, היא כבר לא תוכל לנפנף בתעודת הח"כ שלה, ולומר "יש לי חסינות, והשוטרים בחרו לכבד אותה". יחד איתה, אגב, בחרה לפרוש מהחיים הפוליטיים גם אחת, פנינה רוזנבלום (נפקנית ומונפקת, על משקל סוציאליסט ומיליונר), שגולת הכותרת של פעילותה הפוליטית (מלבד ריקודי בטן ליד בייגה והתרבוש) היתה דווקא ביומה האחרון - היא השיקה קו חדש של הלבשה תחתונה, לתפארת מדינת ישראל. שאפו.
הכנסת הבאה תהיה, ככל הנראה, ובמידת הבטחון בה ניתן לדבר בחלקים האלה של המזרח התיכון, איכותית יותר. יהיו בה פחות אופורטוניסטים שבאו לעשות "סיבוב" או "מכה" ולסדר לעצמם עבודה לארבע שנים ופנסיה לשאר החיים, ויותר אנשי עקרונות ואקדמיה שיורדים ממגדל השן על מנת לשנות משהו - אבישי ברוורמן, אוריאל לין ואני מוכן להישבע שיש גם כמה בימין. אנשים שלא באים לכנסת כדי להבריח עוד קרטון של סיגריות במכס, אלא כדי להשפיע. לא משנה אם הם מהצד שלי או לא - אני יכול רק לברך על זה.
אז הנה, פיסת אופטימיות, דווקא כשחשבנו שלא יכול להיות יותר גרוע, מסתבר שיהיה, כנראה, יותר טוב. לפחות מבחינת איכות ח"כינו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
