מדיניות ההבלגה

בפעם הראשונה שפגשתי את האינטרנט זה היה באמצעים לא חוקיים. אי שם בתחילת שנות ה-90 חבר של חבר של חבר סידר לנו אפשרות להיכנס לחוות המחשבים בטכניון, והיינו יושבים שם ומשחיתים את זמננו (וזרענו) לריק בצ'יטוטים אינסופיים על גבי ה-IRC ובהתחזות לבלונדיניות עם חזה ענק. כל זה כמובן כשאי אפשר היה להיכנס ל-MUD ולדמיין שאנחנו בימי הביניים ונלחמים במפלצות; כי אם יש מפלצות, זה בטח עדיף על להתחזות לבלונדינית. האינטרנט היה איטי, הניתוקים היו תכופים, והגרפיקה היתה... לא קיימת. ובכל זאת, בשעמום החופשים הגדולים היינו הולכים ברגל עד הטכניון ושורפים שם את הזמן. אינטרנט מסוכן לחופש שלך.

אחר כך, בצבא, צ' היה עתודאי ואני הייתי אוכל חינם. עם מודם חיוג הייתי מתחבר דרך החשבון שלו בטכניון, וגולש באינטרנט. גולש זאת מילה קצת חזקה בהתחשב בזה שלא היה לי דפדפן גרפי אלא טקסטואלי (lynx או משהו כזה), אבל הייתי נפעם מהאפשרות של לחפש מידע שאני לא צריך באלטה-וויסטה או ביאהו. כמובן שזה היה איטי כמו שרק מודם חיוג יכול לתת לך, ובכל פעם שהרימו את הטלפון (או שצ' התחבר לטכניון לצרכיו הלימודיים) הייתי מתנתק. לא יודע למה, אבל אחר כך הייתי מתחבר שוב. כנראה כדי להמשיך לחפש אחרי הכלום.

ואז בא נטסקייפ. וואוו. גרפיקה. ופונטים. וצבעים. לרגע קט, בערך כמה חודשים, הכל היה טוב באינטרנט. אלא שאז היה צריך לשדרג, כי יש גרסא-מה-זה-טובה-שתשנה-את-חייך. ואז האקספלורר, והכל עדיין היה נסבל. למרות שהשתמשתי במודם חיוג, דברים זרמו. כי אתרים הקפידו על עיצוב קל; בלי יותר מדי פירוטכניקה.  אי שם בזמן הבועה של 2000, ימח שמה, התחילו לקפץ לי כל מיני אנימציות. פתאום באמצע ynet מגיע ספיידרמן, בלי שהזמנתי אותו, ומלמעלה מכללת השומרון בשכם מודיעה לי שהעתיד אצלם. אה, והצ'ט הפך לגרפי, עם סמייליז מחייכים ואנימציות ג'אווה.

הבוקר, כשניסיתי לקרא את themarker, המסך (הדק והחדש, בעבודה) התחיל לרצד. למרות שאני מצוייד במחשב החזק ביותר שעבדתי עליו מעולם, עם המסך הכי טוב שעבדתי עליו, וכרטיס מסך משובח; למרות שיש לי רוחב פס שהספיק בזמנו לכל קריית הטכניון, יעילות הגלישה באינטרנט נמצאת בירידה מתמדת. אנחנו קונים ציוד קצה (מחשבים, טלפונים, טלוויזיות) יותר ויותר משוכלל, כדי שיוכלו להפציץ אותנו ביותר ויותר תוכן מפוברק ופרסומות מצועצעות, כדי שנקנה יותר ויותר מוצרים סוג ב' ושירותים מיותרים, ואז נתלונן על כך שהאינטרנט איטי מדי ומשעמם מדי ונשדרג. מכל הכפתורים על המקלדת שלי, F5 הוא השחוק ביותר. אני מוכן להמר שאני לא היחיד. מה זה אומר עליך כשהדבר שאתה עושה הכי הרבה זה להגיד "המסך הזה משעמם. בוא נבדוק אם משהו השתנה בו..."?

כל החלום על "מה יכול לצאת מהאינטרנט", הפך לזה שכל פקאצה ורודה וזבת חוטם היא user generated content. הקשר עם העולם הוא כל כך זמין ומיידי שאין לנו יותר מה לומר לו. מכתבים, שהיינו כותבים פעם בחודש, וכל אחד מהם היה טומן בחובו סיפורים על שמחה וצער, על אהבה ואכזבה, הצלחות וכשלונות, מסתכמים עכשיו ב-sup dude?, במסנג'ר של גוגל, שמצידה שומרת אותם בצד כדי למכור לנו אחר כך משהו על סמך זה.

תחזירו אותי למרתפים אל אולמן. אני רוצה את מסוף השחור-לבן, עם החברים הדמיוניים, בעולמות הדמיוניים. עיתון אני כבר אקרא בנייר.

נ.ב.: לא נעלמה מעיניי העובדה שאני חלק מהבעיה. כמו שגם לא נעלמה מעיניי העובדה שזה הפוסט הראשון שלי אחרי המון המון זמן. פשוט לא בא לי להיכנס לזה.