מדיניות ההבלגה

קפיטליזם חברתי, קוראים לתפיסה החדשה שייסד וורן באפט. נשמע יפה, מצוחצח, כמעט סטרילי. האדון החליט לתרום, ובענק. תרם 85% מההון שלו (37 מיליארד דולר) לקרן של ביל גייטס. נשמע כמו סקס בתוך המשפחה - האיש העשיר בעולם מקים קרן צדקה, ומקבל תרומה מהאיש השני בעושרו בעולם. מנישואי קרובים, כידוע, קורה לפעמים שיוצא ילד לא ממש מבריק.

אבל וורן לא תרם כסף, כי בדיוק לא היה עליו מזומן. הוא תרם מניות של החברה שלו. ככה יוצא שקרן הצדקה של ביל גייטס מחזיקה במניות של החברה של וורן באפט; מה מחזיקה? שולטת! כולם, כולל סבר פלוצקר מתמוגגים - הוא אפילו המציא לזה מילה "החברה", החזרה לרשות החברה.

הבעיה הראשונה שיש לי עם זה, היא שעוד לא ראיתי איך באמצעות מניות של חברה, מאכילים ילדים רעבים בעולם השלישי; או איך מקימים מהן בתי ספר באזורים הנחשלים באפריקה. בשביל זה צריך כסף. כסף ממניות מגיע באחת משתי דרכים - או דיבידנדים, כלומר חלוקת רווחים לבעלי המניות (דבר שרוב החברות אינן ששות לעשות; עדיף בהרבה להוציא את הכסף על מטוסים למנכ"ל, או הרגלים קלפטוקרטיים אחרים) או, לחילופין באמצעות מכירה של המניות. תכונה מוזרה ומפחידה של מניות היא, שכאשר מוכרים כמות גדולה מהן - ערכן יורד. וכך יקרה שבדיוק כשהקרן של ביל תרצה כסף ותמכור מניות - היא תישאר עם הרבה הרבה פחות מ-37 מיליארד דולר ביד. אבל באפט יצא גדול.

הבעיה השניה היא הבעיה הקפיטליסטית הקלאסית, שאותה לומדים בכל בית ספר לניהול, כבר בשנה הראשונה. מה מטרת הפירמה? לייצר ערך לבעלים. מה היא עושה לצורך זה? כל מה שהחוק אינו אוסר מספיק חזק. נניח, לשם הדוגמא, שיש בפורטפוליו של באפט-גייטס חברת כימיקלים. אותה חברה מגיעה למסקנה שיקר מדי לייצר במערב, (בין היתר בגלל כל מיני סטנדרטים של בטיחות - מעשה ידיו של השטן ושל שותפיו הירוקים אוהבי הסביבה) והרבה יותר זול לייצר בהודו. אז מעבירים מפעלי כימיקלים להודו. ההוצאות קטנו, הרווחים גדלו, ובעלי המניות מרוצים. בהשקט עוברות להן כמה שנים, עד שבוקר אחד יש דליפת גז רעיל ומתים כך וכך אלפי הודים. זה ללא ספק מקרה של סיוע הומניטרי, שהקרן תשמח לסייע בו.

אבל אז נשאלת השאלה - האם הקרן לא יכלה לסייע יותר לפני האסונות בכך שהיתה מוותרת על חלק מרווחי החברות שלה, מאשר בדיעבד? האם גורם קפיטליסטי, כמו חברה, מסוגל לשיקולי "טוב" ו"רע" שמחוץ לשורת הרווח במאזן? לדעתי לא, והחברות מוכיחות את זה בכל יום מחדש. כך נוצר לו ילדם המעוות של באפט וגייטס, שהרגליים שלו הולכות בכיוון אחד, בעוד הראש חולם על דברים אחרים לגמרי.