מדיניות ההבלגה

בשנת 2000, אחד מסימני הבועה היה מבחינתי העובדה שהמכולתניק של זו שיצאתי איתה עשה הסבה למחשבים ורצה להקים חברה למחשוב מכולות. ואז התפוצצה הבועה, הוא כנראה המשיך למכור שוקו, ואני והיא נפרדנו. יחד עם ההתעוררות הכלכלית שהורגשה כאן לפני המלחמונת שלנו, ויחד עם התעוררות האינטרנט 2.0 בעולם, התפתחה לנו כאן מתחת לעיניים בועית היי-טק לא מבוטלת. לא שזה רע, ולא שזה לא היה צפוי אחרי כך וכך שנים של כוח אינסופי למעסיקים, אבל זה בא.

הסימן הראשון שראיתי היה פרסומות קופצות באינטרנט ל"בוא ללמוד הנדסת מחשבים במכללת סמי שמעון" - ירים את היד מי שמוכן ללכת ללמוד מחשבים במכללת סמי שמעון. ירים את היד מי שמוכן לזמן אותו לראיון עבודה (חברת "נס" להוריד את היד. אתם מוכנים לזמן כל אחד לראיון עבודה...). אתה ואתה, לכו לפינה לחשוב על מה שעשיתם.

מיד אחר כך כבר היה קשה למצא מועמדים לגיוס. כולם "רוצים להתחיל באיזשהו סטארט-אפ" - ממרומי גילי אני יכול רק לומר להם "בהצלחה, תתקשרו כשיפטרו אתכם". הייתי שם, עשיתי את זה. לשמחתי, היתה החלטת הנהלה אצלנו שלא להתפשר על רמה, ולא ללכת על "מוסבי מדעי הדשא". הסטארט-אפים, מצידם, יושבים על קופות מזומנים דשנות ומוכנים לקחת ילדים עם שנה וחצי נסיון להיות "אחראי גרסאות". מעניין כמה אנשים ירצו להתאבד כשהגרסא השניה תתעכב בשנתיים. מצד שני - כנראה שמי שעושה את זה, לא בונה על הגרסא השניה...

הסימן השלישי בא בדמותן של מודעות הסבה ל-Java. "בואו ללמוד את מה שכולם מחפשים", כותבת שם מכללת היי-טק. "בואו ללמוד את השימוש בתוכנה מתקדמת זו". מכללת היי-טק, אם אתם קוראים ל-Java תוכנה, ומבטיחים ללמד אנשים "להשתמש בה", זה אומר שהיה לכם קורס ב-וורד, והתאמתם אותו ל-Java. איכשהו, לא נראה לי שיהיה להם קל להישאר בעבודה שהם (אולי) ימצאו.

הסימן הרביעי הוא נטישת ההודים; מסתבר שלתושבי תת היבשת יש רק דבר אחד נמוך יותר ממוסר העבודה שלהם - הנאמנות למעסיק. מקבלים עוד חמישים דולר לחודש? au revoir מעסיק נוכחי, bonjour מעסיק חדש. במצב הנוכחי, מסתבר, גדל מספר החברות שמציעות עוד 50 דולר בחודש. הקונגלומרט, אגב, מתמודד עם זה באומץ - מביאים אותם לארץ לתקופות הכשרה ארוכות. נראה אתכם מוצאים עבודה מכאן...

אבל הסימן המדאיג מכולם, הוא החוצפה. אני לא מדבר על אנשים שרוצים הרבה כסף - כאלה תמיד היו; אם הם מוכשרים, הם יקבלו אותו. אם הם רק מדברים, גם אז הם יקבלו אותו, אבל אני מקווה לטובת המעסיק שלהם שיידע להיפטר מהם מהר. אני מדבר על כל האנשים שבטעות מצאו את עצמם עם תואר במחשבים, עבדו כך וכך שנים באבטחת איכות, ועכשיו (תוך ניצול המצב) מוכרים את עצמם בתור מפתחים מנוסים. התענוג האמיתי, בתור מראיין, הוא ללחוץ אותם. לראות אותם מתחילים לנוע בכיסא בחוסר נוחות, אחר כך מסתכלים במבט חלול על קירות החדר, מזיעים קצת, ובסוף נותנים פתרונות מחורבנים לשאלות שמפתח מנוסה היה עונה עליהן מתוך שינה. או אז אתה יודע שסוף הבועה להתפוצץ, וכשזה יקרה, דברים ישובו למסלולם...