מדיניות ההבלגה

זה פוסט של הכאה על חטא, אבל אמיתית. נטולת ציניות. פעם הכל היה ברור - אנחנו היינו הצודקים והערבים היו הרעים. אנחנו היינו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, וצדקתנו נבעה מעצם היותנו כזאת. מה שהדוברים שלנו אמרו היה האמת, ומה שאמרו הערבים היה תעמולה זולה. טענות כמו אלה של ערפאת, על שימוש שלנו באורניום מדולל, יוחסו אוטומטית גם בעולם וגם בארץ ל"דמיון מזרחי מפותח" כמו שקרא לזה פעם בגין. איפשהו בין פנטזיה לפאטמה מורגאנה, הגרסא הפלסטינית להזיות מדבר.

לאורך השנים, קרה מדי פעם שתפסו אותנו ב"גרסא מפוקפקת", שלא לומר שקר גס. האחרונה ביניהן - לפני שבועיים כשבאדיבות דובר צה"ל העמסנו רקטות קסאם על אמבולנס של האו"ם. גירסא שמאוחר יותר נסוג ממנה ל"אולי זאת אלונקה, אבל יש בין עובדי אונרא פעילי חמאס", ועד ל"אופס טעינו, אבל הם בכל זאת תומכי חמאס". קוראים לזה אמינות נשחקת, וזה מדרון חלקלק. מרגע שהחלקת בו - קשה לטפס חזרה.