מדיניות ההבלגה

בתוך כל החשכה הפוליטית של הימים האלה, בין ספין לספין, ובין תעמולה דמגוגית אחת לאחרת, אני חייב לציין שאני רואה אור קטן. הבוקר עצרו את משפחת הפשע גבריאלי - חשדות של הימורים והלבנת הון. רק לפני שלושה חודשים, אם היו מספרים לי דבר כזה הייתי מתעצבן: "אם ככה נראית הכנסת שלנו, מה הפלא שהמדינה נראית בהתאם?". או "אם אלה הנבחרים שלנו, כנראה שזה מגיע לנו". הבוקר לא רק שלא התעצבנתי, אלא שנמלאתי שמחה גדולה.

ענבל גבריאלי, כפרה, כנראה כבר לא תהיה חברת כנסת בכנסת הבאה. הנציגה הבולטת ביותר של עולם הפשע נדחקה החוצה אפילו מרשימת הליכוד. בפעם הבאה שהשוטרים יבואו לביקור, היא כבר לא תוכל לנפנף בתעודת הח"כ שלה, ולומר "יש לי חסינות, והשוטרים בחרו לכבד אותה". יחד איתה, אגב, בחרה לפרוש מהחיים הפוליטיים גם אחת, פנינה רוזנבלום (נפקנית ומונפקת, על משקל סוציאליסט ומיליונר), שגולת הכותרת של פעילותה הפוליטית (מלבד ריקודי בטן ליד בייגה והתרבוש) היתה דווקא ביומה האחרון - היא השיקה קו חדש של הלבשה תחתונה, לתפארת מדינת ישראל. שאפו.

הכנסת הבאה תהיה, ככל הנראה, ובמידת הבטחון בה ניתן לדבר בחלקים האלה של המזרח התיכון, איכותית יותר. יהיו בה פחות אופורטוניסטים שבאו לעשות "סיבוב" או "מכה" ולסדר לעצמם עבודה לארבע שנים ופנסיה לשאר החיים, ויותר אנשי עקרונות ואקדמיה שיורדים ממגדל השן על מנת לשנות משהו - אבישי ברוורמן, אוריאל לין ואני מוכן להישבע שיש גם כמה בימין. אנשים שלא באים לכנסת כדי להבריח עוד קרטון של סיגריות במכס, אלא כדי להשפיע. לא משנה אם הם מהצד שלי או לא - אני יכול רק לברך על זה.

אז הנה, פיסת אופטימיות, דווקא כשחשבנו שלא יכול להיות יותר גרוע, מסתבר שיהיה, כנראה, יותר טוב. לפחות מבחינת איכות ח"כינו.

בשישי בבוקר המחשב שבק. זאת אומרת, כבר זמן מה שהוא יבב, בכה, היה מקפיץ BSOD-ים* על ימין ועל שמאל, אפליקציות היו קורסות ללא הסבר שוב ושוב, והחמור מכל (תרתי משמע), eMule היה נופל כל הזמן. אבל בבוקר יום שישי, הוא פשוט לא הגיב. המאווררים הסתובבו, היתה לו נשימה עצמונית, אפילו את הדיסקים שמעתי נותנים תפוקת שתן סבירה, אבל המסך המקלדת וה-Windows מיאנו להגיב. כמו ראש ממשלה אחרי שבץ.

בעצה אחת עם מיטב מומחי המחשוב הסובבים אותי, פתחתי אותו והתחלתי לנתק חלקים - כוננים, דיסקים, זכרונות, כרטיסים, מה שאפשר להוריד, הורדתי. בסוף הוא עלה. מאושר, התחלתי להחזיר אותם, עד שהגעתי למסקנה שהאשם בכונן הדיסקטים (מי צריך את החרא הזה היום, כשכל ילד סוחב בכיס דיסק און קיי של ג'יגה?!). ניתקתי אותו, והמחשב הסכים לעלות עוד פעמיים. שבסיומן נדם. המומחים איבחנו "או זכרונות, או לוח אם". מראות קשים.

אתמול התקשרתי לטכנאי שדרכו קניתי את לוח האם לפני שנה; אחרי הכל - הוא עדיין באחריות. הוא אמר שהוא יכול לבוא רק היום, אבל בסוף הצליח לדחוס אותי ללו"ז של אמש. הגיע, ניסה לנתק הכל והמחשב (באופן מפתיע, כי תמיד זה פתאום עובד כשהטכנאי מגיע) לא עלה. ואז הוא אמר "לפני שאנחנו מכריזים סופית שזה הלוח, בוא ננסה להחליף ספק". ירד לקטנוע, הביא ספק חדש, והמחשב, כבמטה קסם - עלה. חמישה עשר מטחי כבוד, מאתיים וחמישים שקלים כולל עבודה וחלקים, וקיבלתי בחזרה את האושר שבאינטרנט.

הלקחים החשובים בעניין הם: א. כשהמחשב מתחיל לעשות בעיות, לא להזניח; ב. גם בעיות "אפליקטיביות" לכאורה, יכולות לנבוע מבעיות חומרה; ג. אם יורד גשם בחוץ והמחשב מתנהג מוזר - תחליף ספק. (חשמל. לא סמים. כן?) זה החלק הכי זול, ואם הוא דפוק - הכל יכול להידפק.

אני רוצה לנצל את הבמה הזאת כדי לקדם את האיש, מושיעי בעת צרה, איש מקסים וטוב לב, ומוכשר בצורה לא רגילה. אם מתקלקל המחשב, והוא במקרה לא באחריות, רק אצלו. וזה הלינק. טלפון: 0523426144. קוראים לו רענן, והוא הגיבור שלי להיום. הוא מגיע לבית הלקוח, ועורך בדיקה חינם (איפה ישנם עוד טכנאים כמו האיש ההוא?!).

*Blue Screen Of De4th - מסך כחול ש-Windows זורקת מדי פעם. בעל ערך אסטטי מוטל בספק; אחרי מסך כחול, כל שנותר הוא לאתחל מחדש את המחשב ולקוות שהעניין לא יחזור על עצמו. מרמז בדרך כלל על משהו מאוד לא תיקן במחשב...

הפוסט הקודם שלי הביא לי רעיון. או שמא, כל אותן נשים צדיקות הביאו לי רעיון. בואו נקרא לו "פתרון סכסוכים בינלאומיים באמצעים של הלבשה תחתונה". אנחנו נקים מכון, כמו "מכון פרס לשלום", אנחנו נהיה "מכון wagamama לשלום". במכון אנחנו נאמן פעילות שלום מכל המדינות, הגזעים, הצבעים, ומכל שכבות האוכלוסיה*; הן יהוו, למעשה, כח להתעברות (סליחה, התערבות) מהירה בסכסוכים בינלאומיים.

איך זה יעבוד? נגיד שיש לנו שני שבטים פרימיטיביים במזרח התיכון, שרבים זה עם זה על פיסת ארץ צחיחה וחרבה. זה אומר כולה שלי, וזה אומר כולה שלי. הם יפנו אל מכון השלום שלי, ואני שולח להם מאה מתנדבות, עם שלושה קונטיינרים של חזיות סקסיות. הן יעברו ממנהיג למנהיג, ומבסיס צבאי לבסיס צבאי, וימסרו לכל אחד פריט לבוש נשי אינטימי, עם שפריץ קטן של בושם יוקרתי. אולי אפילו הקדשה אישית; משהו כמו "אני מריאן, ואני אוהבת חיילים יפים וחסונים. אל תמות על דברים טיפשיים. עשה אהבה במדים."

אתם מכירים פלסטיני אחד שיעדיף להתפוצץ עלינו במקום להתפוצץ עליה? אתם מכירים חייל צה"ל אחד שיעדיף לפצפץ דוד שמש של ערבים, במקום ללכת להתייחד עם פריט הלבוש האינטימי? אני לא. ואם אין חיילים, אי אפשר כמובן לעשות מלחמה. הבעיה היחידה היא ההומואים, ששיעורם בקרב הכוחות הלוחמים יעלה פלאים בהתחלה. עד שהם יגלו, כמובן, שגם להם יש שימוש למוצרים של אינטימה, ב"אימונים פנים יחידתיים". הוא שנאמר, קשה באימונים, קל בקרב.

המיס-עולמיות תמיד מדברות על "להביא שלום לעולם"? אז הנה ההזדמנות שלך, מותק!

* - אני צופה לשיטה הצלחה רבה בקרב מתנדבות שוודיות, לשמחת כל הגורמים המעורבים. אלה אוהבים שלום; למעשה, אולי נשדל את הבת של המלך?! בבקשה? (איתה, באמת תשקוט הארץ ארבעים שנה...)