נרצה או לא, רושם ראשוני קובע. מחקרים מראים שאנחנו מייצרים את דעתנו על אנשים בחמש הדקות הראשונות להיכרות שלנו; מישהו אמר לי פעם שאני מבלה את חמש הדקות הראשונות האלה בליצור את הרושם הכי נפלא בעולם, ואת כל שאר הזמן בלהרוס את הרושם הזה. נרצה או לא, בהעדר אפשרות אחרת לגבש דיעה, אנשים יפנו למי שיודע הכל - גוגל. לדעתי, התהליך הזה רק יילך ויתגבר בעתיד, ככל שאנשים מעניקים משמעות של "אמת מוחלטת" למה שכתוב בגוגל. מעשה שהיה, כך יהיה.
נניח שאתה נכנס לפורום, ונניח שמתפתח שם ויכוח. ונניח שבמסגרת תרבות הויכוח הישראלית הרגילה, עפות קצת האשמות, ועפים להם קצת ניצוצות, ומישהו טוען ש"הערבים הורסים לו", והשני טוען ש"ישראל לא בטוחה ליהודים". והדיון נגמר בטריקת טלפון (או פורום) הדדית - כל אחד חוזר לחור שלו. עד עכשיו - רגיל. אלא שאז, אחד הצדדים, ולא נגיד מי, מחליט שהוא הולך לדפוק את השני. הוא נכנס לפורום, ומפרסם שם את הפרטים שלך. כולל טלפון, ומקום העבודה שלך, והוא גם מציין שלדעתו אתה בכלל ערבי, שלא לומר בעל מניעים כמעט טרוריסטיים.
גוגל, בזמנו החופשי, יאנדקס את הדף הזה, והוא יאופסן לעד בתוך הדיסקים שלהם. מעכשיו ועד עולם, כל מי שיקליד את השם שלך יקבל את האזכור שלך כ"ערבי, אולי אפילו טרוריסט". ולא משנה אם קוראים לך יהושע אברמוביץ' ואתה בכלל ראש השב"כ. אתה יכול לעמוד על הראש, אתה אפילו יכול לבקש מהפורום שיסירו את הפרסום, והם אפילו יעשו את זה - לגוגל יש "מטמון". רק כדי לוודא שמידע לא נמחק. מהבאר של גוגל, אפילו אלף חכמים לא יוציאו את האבן שהאידיוט זרק. מילא אובדן הפרטיות, אבל כתמים על שמנו הטוב?!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
