מדיניות ההבלגה

"Attention all employees. We are now in a 'happiness rape' situation. This is not a drill. All employees must be cheerful, and express their joy by attending the party in the dining room. Resistance is futile. You will be assimilated."

בחדר האוכל, באותו זמן, מאות עובדים רוקדים ושותים מיץ אשכוליות עם וודקה של פועלים זרים, ונהנים מהכיבוד המשובח, הכולל קינוחים של שולץ, ששרדו את ארוחת הצהריים, ונחתכו לגודל של פטיפורים; כדי להפוך את הארוע למושלם, הביאו מעגל מתופפים שמשדל אנשים לשבת ולתופף. כל מי שנכנס לחדר האוכל מקבל פרח ושוקולד. merci. בודד; לא חבילה. דרך מתוקה לומר תודה. כל אותו זמן הרמקולים בכל הקומות מצווחים:

"בהרמוניה נה נה נה נה,

האביב הגיע השמש חמה הזמן הוא עכשיו!

ביחד, ב-???, הכל פתוח; ??? צועדת תמיד אל המחר

ביחד, ב-???, הכל פתוח; ??? צועדת תמיד אל המחר"

תשדיר בחירות שכזה. אני מניאק אם אני בוחר בהם. החברה סיימה רבעון רווחי, בעטה למתחרים בתחת וזכתה בחוזה ענק (תשע ספרות כל שנה, בדולרים, למשך תשע שנים). כל העיתונים כתבו על זה, המניה עלתה מתחילת השנה ביותר מעשרה אחוז, ומה שאנחנו מקבלים זה פרח, שוקולד, ואת הלהקה המעפנה שביטלה מסיבת יומולדת של ילד בן 4 כדי להופיע כאן? כאילו, בפעם הבאה שאתם רוצים להודות לעובדים - לפחות תנו בונבוניירה שלמה. אני בטוח שאם תקנו אותה בטיב טעם, בסוף התוקף, היא תעלה לכם לא יותר מעשרה שקלים ליחידה. אבל למה להתפרע? תחסכו. אחרי הכל, אפשר להשמיע את הג'ינגל והעובדים לא ישימו לב...

לאיש המינימלי, כמו שקורה הרבה פעמים בארגונים גדולים, יש תפקיד מקסימלי. יש לו מראה כללי של קוף - אפילו לא קוף גדול - שימפנזה קצת יותר גדולה מהממוצע. אבל מה, שימפנזה שיודעת לתכנת. האיש המינימלי הוא תוצאה של זה שצה"ל, בשלב מסויים, החליט שחסרים לו מתכנתים. כתוצאה, הוא התחיל לקבל כל, אבל כל מי שהיה מוכן לחתום את שלוש שנות הקבע.

אחרי שהאיש המינימלי השתחרר, הוא חשב למצא לעצמו עבודה, ונחת בקונגלומרט. סיפורי אימה מסתובבים אודות הצוות שלו - מספרים שהיה מביא אותם לעבודה בימי שישי רק כדי לסיים לפני הזמן מטלות, כדי שיוכל להגיד "זה בלתי אפשרי לעבוד ככה! איך אנחנו מוכנים וכל היתר עוד לא?!". כל זה, כמובן, הביא לו את הערכת הממונים עליו, כמו שקורה הרבה פעמים בארגונים גדולים. שלא לדבר על שנאתם היוקדת של הכפופים לו. כך, האיש המינימלי קיבל תפקיד מקסימלי.

לאיש המינימלי יש מראה כללי של לכלוך והזנחה. מסוג האנשים שאחרי שאתה לוחץ להם את היד, או נמצא איתם יותר מרבע שעה באותו חדר, אתה מרגיש צורך עז להתקלח עם מי אש. בין תחביביו ניתן למנות את החיטוטים באוזן, והתבוננות במה שיצא משם (אולי שאריות מהזמנים הטובים שעל העץ, כשכל דאגותיו הסתכמו במציאת בננות). הוא לובש תמיד בגדים שנראים כאילו יצאו הרגע מסל הכביסה, מבלי לעבור במכונה - מקומטים, ובעלי מראה של "לבשו אותי פעם אחת יותר מדי מאז השטיפה האחרונה".

הוא מתנהל בצעקות והאשמות, כיאה לאנשים מינימליים, והכל תוך גלגול עיניים לשמיים. הוא קולני, ומחלק צ'פחות כאילו כולם חברימשלו מאז הגנון. מה חברימשלו; אחימשלו. אתה תמיד גברגבר אצלו, סתחבקנות יתר, קראנו לתכונה הזאת בצבא. אתה יכול להוציא את הבאסטיונר מהשוק, אתה אפילו יכול להכניס אותו לחברות היי-טק, אבל אתה לא יכול להוציא את השוק מהבאסטיונר.

כל זה היה בגדר מאורע מצער ותו לא, אלא שבעתיד הקרוב אני אאלץ לעבוד בצמוד לאיש המינימלי.

מישהו הציע לקרא לגירסאות של המערכות של הקונגלומרט על שם הרי געש. אני חושב שזה מתאר את המציאות בצורה מושלמת - רוב הזמן זה לא עובד, וכשזה כבר פעיל, אלפי אנשים מתים מזה (או לפחות נותרים ללא קורת גג).