הדבר הכי מאושר שיכול לקרות בחיים פשוט קרה, ככה סתם, אפשר להגיד שזה מזל משמיים...

* אבא מתקשר.

*דפיקות לב.

*הלו?

*"היי בר, מה שלומך? "

*"בסדר, נו, אבא, מה קורה עם זה?! אני כל היום בלחץ."..

*מסתכלת על השמיים ומבקשת מסבא שיביא לי קצת מזל.

*"תראי, נכון אמרתי לך שהסיכוי קטן?"

*זהו בר, את לא נוסעת, שכחי מזה, טוב שלא פיתחת ציפיות.

*"אז הוא גדל מאוד!"

* מה ?!

* "את נוסעת איתי!"

* מה?! זה לא יכול לקרות, איך?! יאוו, החיים יפים, כ"כ יפים, אני כל כך מאושרת...

*"באמת?!?!?!"

*מתחילה לבכות, לבכות כמו ילדה קטנה... לבכות כמו שלא בכיתי בחיים...

א נ י   ט ס ה  ל א מ ר י ק ה !!!!!

ועכשיו אני אסביר לכם הכל, כי יש לי כ"כ הרבה לכתוב פה, אז תתכוננו לפוסט הכי מאושר בבלוג הזה. D:

אני כל כך שמחה שאני טסה לאמריקה. [אני לא טסה לתמיד, להרגיעP:] אני טסה לשבוע אחד תמים, שבוע אחד שבשבילי אומר כל כך הרבה. קודם כל, אמריקה זה מקום מדהים, במיוחד איפה שאני גרתי, אני פשוט מאחלת לכולכם לחוות את היופי הזה.

אבל יש לי עוד סיבה להיות כ"כ מאושרת.

יש לי הרבה סיבות, בעצם.

אמריקה, קליפורניה, סנטה-ברברה, זה איפה שגרתי לפני 3 שנים.

הייתי שם שנתיים וחצי, כמעט שלוש, ואני יכולה להגיד לכם,

שזו הייתה התקופה הכי מאושרת בחיים שלי.

התפתחתי ממנה כל כך, הגעתי להישגים שלא חלמתי שאליהם אני בכלל אגיע, הגעתי למקומות שכולם היו מאחלים לעצמם להיות בהם.

רכשתי חברים אמריקאים, שוודים, ספרדים, מקסיקנים, דרום-אמריקאיים, כושים... חברים בכל מיני צורות וצבעים.

ראיתי עולם שונה, עולם אחר. תרבות שונה, ראיתי שאנשים יכולים להתנהג אחרת, לאהוב אחרת, להתנהל אחרת.

נפתחתי לעולם ענק, עם שלל הזדמנויות לפרוח ולהתפתח, רכשתי את השפה אנגלית, שדרך אגב עזרה לא לא קצת מאז שהגעתי לארץ, ופשוט....

ראיתי עולם.

אני לא יודעת מה עובר לכם בראש עכשיו, אולי אתם חושבים שזה סתם שטויות כל מה שאני כותבת פה, ורק הגזמה אחת גדולה.

אז אני יכולה להגיד לכם,

שזה כ"כ לא הגזמה.

זה כל כך אמיתי, אף אחד לא יכול להבין את זה.

אף אחד לא יכול להבין את התחושה הזאת, שלעבר היפה הזה, לתקופה היפה הזו בחיים שלי, אני חוזרת, עוד שבוע.

אולי אני לא חוזרת אלייה למספיק זמן, כמובן שהייתי רוצה הרבה יותר משבוע.

אבל ברור, שהכל קורה לטובה, ואני יודעת שאת ה-10 הימים האלה, אני הולכת לנצל הכי שבעולם.

אני הולכת לראות את כל מה שלא ראיתי מאז-3 שנים, אני הולכת לראות איך כל החברים שלי גדלו, אני הולכת לראות איפה לא הייתי בכל ה-3 שנים האלה,

אני הולכת לראות את הבית-ספר שלי, את המקום שבו בר הקטנה, האמריקאית למדה.

אולי אני פשוט יכולה לקרוא לזה,

לחזור לעבר, לעבר היפה הזה.

ובאיזשהו מקום,

אני מרגישה שאני חוזרת הביתה.

נכון, אני ישראלית, נולדתי בישראל, כאן המשפחה הנהדרת שלי, כאן החברים המקסימים שלי, כאן הבית שלי שאני כ"כ אוהבת.

אבל שם...שם הרגשתי כ"כ בבית. זו תחושה שאי-אפשר להסביר, נכון, זה בטוח נראה לכם - "אמריקה", ענקית, עצומה, מפחידה.

ובסה"כ מקום שהייתי בו בזכות העבודה של אבא שלי, ל-3 שנים.

אבל אני מרגישה כ"כ בבית שם.

אתם מבינים,

יש לי "שני חיים", אם אפשר לקרוא לזה ככה.

יש לי את החיים בישראל, שאלו החיים שלי עכשיו, זו המציאות כרגע. זו בר שכל יום הולכת לבית ספר, שפוגשת כל יום את החברים המקסימים שלה, שהולכת גם הרבה לסבא וסבתא, דודים, דודות, בני דודים, שנמצאים בארץ, שהם פה, ואני לא מוכנה לוותר על אף אחד מהרשימה שמניתי כרגע. כי אני אוהבת כל אחד ואחד מכם כ"כ, ואני לא חושבת שאני יכולה לדמיין עכשיו לחזור לגור באמריקה, אני לא מספיק בשלה לזה, אני מרגישה כאילו רק חזרתי.

ויש את בר, שגרה באמריקה, במקום היפה הזה, החסר-דאגות.

שהלכה כל יום לבית ספר אמריקאי, למדה שם, לא דיברה בכלל עברית. [וגם קצת שכחהP:]

בר שפגשה את החברים המקסימים שלה שם, ואת המשפחה המועטת שיש לה שם. (רק דודים.)

בר שטסה מלא לחופשות, בילתה בחצי-אמריקה,

בר שגרה בבית שלה, בית באמריקה.

בר שפשוט הייתה שם.

זה פתאום נראה לי ממש מוזר, כאילו אני גרתי באמריקה.

אבל מצד שני, זה גם כ"כ קרוב אליי.

אני הולכת לראות את כל החברים הישנים שלי, אני כל כך מתרגשת!!!

(((:

ואני הולכת לראות כ"כ הרבה אנשים, שהתגעגעתי אליהם הכי בעולם.

ואני גם הולכת לראות את הים המדהים הזה,

את הכביש המתפצל הזה,

את הסופר שכ"כ אהבתי,

ואת כל הממתקים שתמיד אכלתי :]]

היפה הזאת, היא המזכרת שלי מאמריקה D:

בקיצור,

אני הבנאדם הכי מאושר בעולם, אני בטוחה שאין מישהו יותר מאושר ממני.

זה כל כך משמח אותי, אין לכם מושג,

מאז אתמול, מאז שאבא שלי הודיע לי שאני והוא טסים, הרגשתי ששום דבר לא יכול להרוס לי את המצב רוח,

לא זבוב אחד מסכן, לא אף אחד בעולם הזה.

ואחרי הפוסט הזה, אתם בוודאי מבינים כמה אני מאושרת. (:

אני טסה ביום חמישי, הטיסה שלי היא ב *אחת בלילה* P:

אני אהיה בבצפר, [ואני מקווה שיהיה, כי אני כ"כ רוצה לראות אתכם!]

אני בטוחחחחח אעדכן עד אז, כבר תכננתי את הפוסט הבאD:

אני עושה רשימה של מקומות שאני רוצה להיות בהם, ואנשים שאני רוצה לראות,

ושאני אעדכן אני אעשה קו על כל מה שהשגתי.

ואני גם מאוד מקווה שאני אשים תמונות בזמן שאני אהיה שם, אבא שלי לוקח לפטופ.

תזכרו שאני אוהבת אתכם הכי בעולם, ושאני אתגעגע אליכם, כ"כ, כ"כ..כ"כ...כ"כ..כ"כ....

בר האמריקאית    ; ]