כשהיינו ילדים, היינו משחקים בבוץ, לא מפחדים להשתולל, להתלכלך...

כשהיינו ילדים, תמיד היינו צוחקים, והראש היה חסר דאגות.

כשהיינו ילדים, אפילו לא הערכנו את התקופה הזאת,

שהכל היה כל כך פשוט, כל כך כיף נוח,

כל כך שמח.

אבל באמת, לא יוצא לכם לחשוב על זה מדי פעם?

הילדות שלנו, [אני מדברת כאילו אני בת 70] , אבל עכשיו אני מדברת על גילאים יותר קטנים, נו, אתם יודעים.

אתם לא תופסים את עצמכם לפעמים מתגעגעים בטירוף לגילאים האלה?

אז אני כן.

אני חושבת שיש כל כך הרבה יופי בילדים קטנים שמשחקים, צוחקים, עושים "ברוגז ברוגז" ואחר כך "שולם שולם",

שלא איכפת להם בכלל מחיצוניות, ומכל הדברים שלכולנו בגילאים האלה ומעלה איכפת.

אני פשוט יכולה לשבת שעות על גבי שעות, ולהסתכל על אחותי הקטנה משחקת בגן עם חברים שלה, ממציאים סיפורים שהמכשפה הרעה באה לאכול אותם, והם צריכים להסתתר מאחורי מבנה לגו קטן וצבעוני... זה כל כך יפה לראות את זה.

איך הדמיון שלהם עובד, איך המוח שלהם זז, וחושב על דברים כל כך אחרים ממה שאנחנו חושבים...

אנחנו, בגילאים האלה חושבים על כמה דברים עיקריים שמעניינים אותנו, וזהו.

אנחנו לא מפתחים את הדמיון שלנו, אנחנו לא יוצאים מ"גדר הרגיל", אנחנו לא מדמיינים שמישהו בא לטרוף אותנו....

הרי ברור שכל זה ילדותי מדי.

אבל לא היה יותר נחמד אם היינו נפתחים טיפה יותר עם הדמיון שלנו, נסחפים עם הרגשות שלנו, מבטלים את כל המחסומים הרגשיים שלנו, מדמיינים קצת, נהנים, לא דואגים יותר מדי, מחייכים. 

אפשר להנות כל כך הרבה, אם רק לא נדאג ולא נהיה כאלה לחוצים, לחוצים להיות טובים בהכל, לחוצים להצליח. אפשר במקום זה פשוט לחיות, במלוא המשמעות.

אז, אם אתם רואים ילדים קטנים משחקים, משתוללים, או עושים מה שבא להם, קחו שנייה ותסתכלו עליהם, תבחנו אותם, תחשבו על מה שעובר להם בראש באותה שנייה.

זה באמת יכול לרפא אנשים, ככה להסתכל על ילדים.

שמעתי פעם מישהו חכם אומר, שבמקום שמבוגרים יילמדו ילדים כמו שבד"כ קורה, ילדים יכולים ללמד הרבה יותר את המבוגרים.

I M A G I N E .