Unlock Your Imagination
"פיאו... פיאו" ביטוי נפוץ בסלנג של בני ארבע שמשמעו – "אנא, אדוני, הרם ידיך פן קליע מאקדחי הוירטואלי יפלח את מוחך האקטואלי" |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
| 3/2008
צייר
אני מניף את המכחול בתנועות רחבות ופראיות, מושח את הצבע על הבד הערום.
מפיח רוח חיים בציור, שאני מסיים אני מתיישב לצד המכתבה שלי. אני מביט
לבדי בתמונה שנחה לה על כן הציור המלוכלך מצבע ישן, אני סוקר את החדר
האפלולי שרק מנורה ונר אחד מאירים אותו. אין הרבה מה לראות, הקירות
מתקלפים, הכול מצביע על כאוס ומהומה מלבד ציוד הציור. וכמובן הציורים, אוה
הציורים. אבל בחדר שבציור יושב איש זקן ליד שולחן מפואר עם פיתוחים על
רגליו, לידו מיטת אפריון בלבן מכובד. עיניו עצומות בלאות שלא תתואר
במילים, לאות שמעבר לחיים. אני נאנח ומגרד את הזיפים בני מספר השבועות
שלי, הם נראים רומנטיים משהו אמרה לי בעלת הבית. מחר אלך לדבר עם בעל
הגלרייה.
קניתי לי כבר תהילת עולם, כל ציורי מלבד אותו ציור נתלו
בגלריות בכל רחבי העולם. הציור תמיד נדד מחדר לחדר, תמיד מאחורי שאני
עובד. חמישים שנה עברו מאז שציירתי אותו, אוהה. אני מביט למטה אל השולחן
המפואר, מתיישב בכיסא שלידו, מביט לימיני ובוהה באפריון הלבן והאצילי. אני
מוריד את הציור מהקיר, מניח אותו על כן ציור מולי. עוצם את עיניי והופך את
עצמי ליצירת אומנות.
| |
|  כינוי:
Naugrim בן: 36 תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
