RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
| 5/2008
מר מוסכמות חברתיות
חלק א' -
"תתביש, היא אמרה לי" כשחטפתי את ארנקה מידה. "רוני, מה נהיה ממך?" היא
אמרה לי. שפתיה זזו וכמותן גם זזו מרבית הקמטים בפניה של סבתי, ישראלה.
היא התיישבה על אחד הכסאות שלידה והתקשתה לנשום. אני, בתגובה, חפנתי את
מרבית השטרות שהיו בארנק ויצאתי מן המקום. "תראה מה נהיה ממך!" שמעתי אותה
צועקת, ואז נכנסתי לאופנוע והתנעתי.האופנוע עשה רעש מוזר, אבל זה לא
הפתיע אותי. כשאתה מסטול, כל דבר עושה רעש מוזר. כל דבר נראה מוזר. השפעת
הסם שלי כבר התחילה להתפוגג וסחרחורות החלו לתקוף אותי בעקביות. נסעתי אל
בית המלון "סלוטל", בקצה העיר חיפה. כשנכנסתי למלון קידם את פני כרגיל
פקיד הכניסה עם החיוך המזויף. החזרתי לו חיוך שחשף כמה משיני השבורות
ופניתי לעבר המעליות. לחצתי על לחצן הקומה השניה וחיכיתי שהדלת תיפתח. כשהדלת
נפתחה ראיתי מסדרון ארוך ומשעמם. הדלתות הישנות ועיצוב המסדרון חזרו על
עצמם, וכך גם הצבעים על הקיר בגוון ירקרק שאמור להרגיע אותך. רגלי התחכחו
בשטיח קיר- אל-קיר אפור ועם כל צעד רגלי התמלאה ביותר ויותר לכלוך.
כשהגעתי לחדר מספר 209 דפקתי על הדלת. בן, פתח לי את הדלת. לפעמים
אני חושב שחבל עליו, חבל שהוא התדרדר אל הסם. אבל הוא אומר שהוא יכול
להפסיק מתי שהוא רוצה ואני מאמין לו. בן מכר לי את שתי מנות כמו תמיד ואחר
כך יצאתי אל עבר אופנועי שניצב בכניסה באצילות. הגעתי לביתי
ועליתי לחדרי במהירות האפשרית. אמא אפילו לא ראתה שנכנסתי, היא הייתה
עסוקה בלבכות במטבח על איזו שטות. בחדרי לקחתי את המזרק האהוב עלי, חזי,
ואליו הכנסתי קצת מים וקצת אבקה, רק בשביל ההתחלה. מיששתי את מה היד
השמאלית שלי כדי למצוא את הוריד, דבר שלקח לי דקות ארוכות, עד שנמאס לי
ופשוט דקרתי את עצמי. לחצתי באיטיות על המזרק וטיפות טיפות של
סם נכנסו לי אל תוך מחזור הדם. ההרגשה הייתה אלוהית - העולם החל להחליף
צבעים ולהתעוות. צורות וחיות טיילו לי בחדר בנוחות ואני דחפתי את המזרק
למגירה, נשכבתי על מיטתי וחייכתי חיוך מטומטם. אז אמא עלתה
למעלה וראתה שהחדר שלי פתוח היא נכנסה אל החדר, נגבה כמה מהדמעות ואמרה לי
"רוני, סבתא נפטרה. התקף לב". היא החלה לבכות שוב פעם וברחה מהחדר. ואני? אני לא יכלתי להרגיש טוב יותר.
חלק ב' -
בזמן ההלוויה של סבתא שתיתי כוס קפה. כבר הרבה זמן שהקפה, והסם, מחזיקים
אותי. אמא צרחה הרבה, בכתה וייבבה כשגופתה של סבתא נפלה אל הבור. כשזה
נגמר, עליתי על האופנוע שלי ונסעתי משם. בתא המטען שלי עדיין נמצאת מנת
הסם השניה שבן מכר לי, ובוורידי עדיין נמצאת הראשונה.
הדרכים השתנו והעצים שחלפתי על פניהם ברחו כשעברתי אותם, פולט עשן שחור.
אחרי
רחוב או שניים, ראיתי איזה זקנה עם סלים חוצה את הכביש, אז עצרתי לידה.
בגדיה היו מרופטים ומלאים כתמים והיא נעה באיטיות ששיגעה אותי.
"צריכה עזרה?" שאלתי בנימוס. היא הסתכלה עליי במבט חשדן, אבל עד מהרה עיניה התרחבו באושר. והיא הושיטה את ידיה, למסור לי את הסלים.
"אני
אשמח, תודה רבה לך עלם צעיר. איך קוראים לך?" היא שאלה בקול צרוד. התלבטתי
אם להגיד את שמי האמיתי, אבל החלטתי שאין בזה שום סיכון.
"רוני". השבתי ולקחתי את סליה מידיה. הצצתי אל הסל, וראיתי שם כמה תפוחים, קערת ריבה וכיכר לחם.
"ובכן
רוני, אולי המדינה שלנו לא אבודה אחרי הכל." היא אמרה והחלה לנוע. הסתכלתי
לצדדים, לקחתי תנופה והנפתי את הסלים. באבחה מהירה פגעתי לה בראש. היא
נפלה בקלות, כאילו גופה נשבר ודיממה על הרצפה. חיפשתי את ארנקה במשך כמעט
דקה, עד שמצאתי אותו. יחד עם תעודת זהות, שסיפרה לי ששמה ישראלה, מצאתי גם
שלושה מטבעות של חמישה שקלים, ועשרים אגורות.
מאוכזב ומרושש, הגעתי
לסמטת רובק, מיד אחרי בית הספר הישן שלי. ילדים ברחו ממנו, כמו מאש, עם
הישמע הצלצול. הסמטה נראתה הרבה פחות טוב ממה שזכרתי אותה - במקום הדשא
המטופח רבצו על הרצפה צמחי בר ובמקום ערימות החול שהצטברו מארגז החול, שרר
כעת צבור זבל, אותו אפשר היה להריח עוד לפני הכניסה לסמטה.
בן חיכה לי, שוכב בפינה, ושקית בידו. הוא היה מסטול גם כן, ראו עליו - ידיו היו זרוקות לידו ורגליו רעדו ללא כל קשר לגופו.
"הבאת
את הכסף?" הוא סינן בקושי. הבנאדם היה כל כך מחוק שהוא לא יכל להזיז את
רגליו. ירדתי מהאופנוע והתקרבתי אליו. מקרוב הוא נראה אפילו יותר רע-
אישוניו התרחבו עד כדי כך שהם מלאו כמעט את כל מרחב העין, והרעידות
המוזרות היו בכל גופו.
"לא," אמרתי, והוא ענה לי שאם אין כסף אין סם. צחקתי קצת, לקחתי את השקית מידו וחזרתי אל האופנוע. הוא התנגד, אבל לא הצליח לזוז.
הוא קילל אותי מעט, ואז שתק, כשראשו הוטח בקיר. הגלגל הקדמי התמלא בקצת דם, אבל זה לא דבר שמים לא יכולים לתקן.
| |
|  כינוי:
Naugrim בן: 36 תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
