Unlock Your Imagination
"פיאו... פיאו" ביטוי נפוץ בסלנג של בני ארבע שמשמעו – "אנא, אדוני, הרם ידיך פן קליע מאקדחי הוירטואלי יפלח את מוחך האקטואלי" |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
| 6/2008
עומד בשדות
דחליל
ממולא בשטויות בפנים
בשנאה לשמש המייבשת
צופה בעורבים מקשקשים
בבני האדם מהלכים
תקוע במקום ולא נע
דולף קש מפה ומשם
בוהה בעיניים מתות
מרוט, קרוע וסחוף
הזמן מדלג מעלי
הצפורים מפחדות
מהאנשים לא אכפת
אני מת לאט לאט
דחליל
לא צריך רגשות
עייף מהמתנה
משתוקק לשינה
כורע תחת עוול החיים
אני רק דחליל
| |
מסיבה
"אני שמח שהגעת. בוא, כנס, שב על הספה." אמרתי, וסגרתי את הדלת אחריו. הוא
נכנס באיטיות, נתקל בכמה קישוטי-יום הולדת עצובים על הרצפה, כמעט ומעד,
אבל הצליח לבלום את עצמו. הוא ניקה את מקומו מעוד כמה קישוטים והתיישב.
התיישבתי לידו ובהיתי ברצפה שנחה לה מתחת לרגלי.
"נו, אז איך היה?" הוא שאל. "באו הרבה?"
הנהנתי לשלילה. רק אז, הבנתי שאני עדיין עם הכובע המגוחך של ימי ההולדת. כשניסיתי להורידו, החוט שלו נקרע.
השתיקה
נמשכה קרוב לחצי שעה. מדי פעם פלטנו כמה מילים, אבל גם הן נזרקו אל האויר
בסתמיות שלא היתה מביישת את טקסי יום העצמאות באור יהודה. בסוף, הוא קם
לעזוב. באיטיות, עם חיוך עייף, הוא חצה את החדר. חיבקתי אותו, עם הטפיחה
שהוא כל כך אוהב, ונפרדתי ממנו.
"מזל טוב", אמרתי. הוא ענה תודה, וסגר אחריו את הדלת.
| |
מחשבות
הלילה עוד מעיק על עיני ורגלי מתקשות לזוז. הם לוקחים אותי, לאן שלא יהיה
אני אבוא בכניעה. אתמסר לידיהם הכוחניות, לשריריהם ולארגז הצר שדוחק אותי
בפנים. חשוך כאן, אני מתאר לעצמי. הנסיעה מטלטלת את גופי, גורמת לי להתנגש
בקירות העץ.
אני לא יודע איפה אני. כבר הרבה זמן לא שמעתי דבר, אני רק
שומע את הטלטלות של ראשי, כשהוא נחבט מצד אל צד וטיפות דם נשפכות מהפצע
הפתוח בעורפי.
פתאום הרגשתי משהו - הארון נופל, ואני טיפה אחריו.
נחבטתי ברצפת הארון (ברור שיצרתי שם שבר) אבל עדיין לא הצלחתי להשתחרר. לא
נורא, אולי עכשיו זה יעבור. כלומר, אני מאוד מקווה שכל הנצח לא יעבור ככה.
| |
|  כינוי:
Naugrim בן: 36 תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
