"מקום שבו שורפים ספרים, שם ישרפו בסוף גם בני אדם."

כל כך הרבה דז'ווים שחוזרים ומציפים.

אותן השאלות חסרות המשמעות שנשאלות במוחי.

"מה אני אלבש מחר?"

"ואם אילו נעליים?"

"יקבלו אותי כמו שאני? או שידביקו לי סטיגמות מיותרות?"

כלכך הרבה דז'ווים.

אבל עכשיו, הכל הרבה יותר פשוט.

הסביבה כבר מוכרת, והחברה כבר נצפתה ונבחנה מזווית הראיה שלי ושל חברותי.

( כי זה מה שעושים, כשלא מצליחים להרדם ב3 בלילה )

אז עכשיו הכל יותר קל, אבל עדיין.

אנשים חדשים, מבטים חדשים, חששות חדשות, חברות חדשות, נקודות מבט חדשות, אישיות חדשה?

כלכך הרבה דז'ווים.

אבל הפעם זה שונה.

הפעם, לא העברתי ימי חופש שלמים בחרישה על האתר,

והפעם, לא העברתי שיחות שלמות עם אמאבא חברים\חברות על, למה? את בטוחה? ופקה פקה פקה.

הפעם, ניצלתי את החופש.

ככה אני מרגישה, ונכון.

עדיין יש את הפחד הזה של לפני הלימודים, ועדיין יש את הרגשת החשש הזאת של :"יהיה ככה? יהיה ככה?"

אבל עכשיו זה שונה. כי עכשיו אני עוד יותר בוגרת, ועכשיו אני עוד יותר מבינה.

ועכשיו, אני כבר לא באה לבד, כי יש לצידי חברות מדהימות.

שתמיד שם ותמיד תומכות ותמיד עוזרות.

כלכך הרבה דז'ויים.

אז דיי נו, הגיע הזמן לחזור לבית הספר.

הגיע הזמן לקום כל יום אחרי עינויים קשים מצד אמא וקטיה דקה לפני שצריך לצאת

והגיע הזמן לחכות כל בוקר למאשה שכמובן מאחרת ברבע שעה

והגיע הזמן לרוץ אחרי האוטובוס המקולל חצי גבעתיים בעליה, ובסוף להדחס כמו סרדינים באוטובוס מפוצץ ומסריח מזקנים.

והגיע הזמן לשמוע את בירבוריה החופרים של מאשה על MCR, מאנגה, והסרט שהיא ראתה אתמול.

והגיע הזמן למצוא שערים נסתרים שדרכם ניתן להכנס מבלי לאחר.

והגיע הזמן להכנס מהר לכיתה ולרוץ ללוקר, מבלי לדעת שאילנה לקחה את המנעול שלי כדי לתת למשה שיתן לדשה.

והגיע הזמן לשגע את המורים עם "פה הפלפל" שלי. כפי שנוהגים לציין אמאבא.

והגיע הזמן לרוץ ולקנות נסטי מהקפטריה.3>

והגיע הזמן לרדוף אחרי אלחנדרו וזה עם השיער ככה כל ההפסקה עם נועה.

והגיע הזמן לצרוח על רוזה ולריב איתה בזמן שדשה מברברת איתה ברוסית.

והגיע הזמן להגיד ביי ביי לכולם ולחזור אל או עם מישהו אחר הביתה. ( לרוב זה מסתכם או בנועה או במשה.. )

והגיע הזמן לריב עם אמא ולא ללכת לישון ואז לקום גמורה מעייפות .

והגיע הזמן שוב לראות את מאשה שאיכשהו ישנה טוב הלילה ושוב לצאת באיחור של חצי שעה.

והגיע הזמן..

כלכך הרבה דז'ויים.