אני ישנה בחדר שלי למעלה. "הגיע לך מכתבבב!!!!" צועק לי מלמטה. אני מתעוררת "מה זה הגיע? הבאת דואר? הגיע בדואר?" "לא יודע" "הגיע מכתב הביתה או בדואר?" אני חוזרת "לא יודע" הוא ממשיך לענות. הסקרנות הרגה אותי אז קמתי מהמיטה עם מחשבות מי יכול לשים לי מכתב מתחת לדלת של הבית?! אני מגיע למטה ועל השולחן מחכה לי מכתב. פירוט שכר מהעבודה................................................
ליד כל שאר המכתבים! "קשה לענות - כן - ?? מילה אחת!!!!" צעקתי עליו. זה לא משהו שאתה שוכח שנסעת עם האוטו להביא דואר מהתיבת דואר עם מפתח והכל. זה לא כמו פעם שיש לכל כניסה של בית תיבת דואר מתכתית בצבע אדום עם מקל פתיחה. ואז יוצאים בבוקר להביא את העיתון והדואר באינסטינקט ואפשר לשכוח אם הוצאת או לא. זאת פעולה ששמים לב שעושים!! למה הוא חייב להיות כ"כ מרגיז?!?!?!
גם אתמול שאלתי 5 פעמים אם נוסעים לארוחת חג סוכות אצל הדודים. הוא ענה כן חד משמעי. 20 דקות לפני היציאה שאלתי אם בטוח הולכים כי צריך לצאת עוד מעט והוא ענה שכן. התאפרתי ב5 דקות ואז הוא אומר שכואבת לו הבטן כל היום ושלא בא לו ללכת!!!! מה נסגר??? התאפרתיייי!!!! אני שונאת להתאפר ואז לא לצאת! עברו 5 דקות על השעון!! לא יכולת להגיד לי לחכות עם ההתארגנות עוד קצת?!?!?! או לפחות לעדכן אותי שאתה לא מרגיש טוב?!
אז לשנה החדשה אני מאחלת לנו שהוא ייתנרמל ונצליח להסתדר!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
PrincessNG