דברים שקיבלתי מסבא

 כל הזמן כשאני בעבודה החדשה אני חושב על הסיטואציה שבה ישבתי מול המנהל בלכאורה ראיון שני שהוא הזמין אותי אליו, בעצם הוא כבר היה בטוח שהוא רוצה אותי. דיברנו על השכר, הוא שאל "כמה אתה רוצה?" , ואני, במקום להגיד 8 ולשמוע מה הוא יגיד, לא רציתי להישמע חמדן ואמרתי 6 ברוטו (בסיס), הוא הסכים מיד. זה היה 2 דקות אחרי שהוא אמר לי שהמניה של החברה בדיוק זינקה והחברה נמצאת במצב מצוין. אני כזה דפוק.

ניסיתי לרמוז לו על זה והוא אמר שיכול להיות שאחרי חודשיים, אם הם יחליטו שאני באמת מתאים להם, זה יקפוץ. בכלל לא בטוח שהם ישאירו אותי.

בניגוד למקומות עבודה אחרים שצריך את התואר "טכנאי" כדי להתקבל אבל בפועל אין בין העבודה לידע באלקטרוניקה הרבה קשר, כאן באמת צריך להבין בזה ולי אין מושג. בינתיים אני מחפה על זה ביכולת משחק, אילתור והרבה תחמנות. נראה כמה זמן זה יחזיק.

התקבלתי לשם אחרי 2 ראיונות עם מנהל המעבדה. לא היה מרכז הערכה ולא הייתי צריך להתענות באף דינמיקה קבוצתית. באחד על אחד אני תותח.

הוא בערך בן 30, יש לו כרס קטנה וקרחת גדולה, מושבניק אשכנזי חובש כיפה, מה שגורם לי להאמין שמבחינה מסוימת הוא רואה את העולם מזווית דומה לשלי.

הוא ישב מולי בראיון הראשון ודיבר כל כך לאט שהתחשק לי לדפוק את הראש בקיר, אבל הסתכלתי עליו כאילו אני מקבל עכשיו את התורה מסיני. דקות ארוכות ישבתי מולו ורק הנהנתי בראש, ואני חושב שזה אפילו גרם לו לדבר יותר ממה שהוא ציפה כי הוא לא רגיל להקשבה כזאת.

יש את האנשים האלה שאף אחד בעולם לא מקשיב להם ואז כשהם נתקלים בי הם פתאום מוציאים את הכול.

הוא לא כזה, הוא בן אדם מאוד חכם ומוכשר אבל לא להרבה אנשים יש את הסבלנות להקשיב למשפט של כמה מילים נמרח על חצי דקה.

בנוסף לזה הוא שם לב לגינונים התנהגותיים שלי שמצאו חן בעיניו, כל מיני שטיקים קטנים שרוצים לרמוז משהו, של עשיית כבוד לדוגמא, דברים שבד"כ רואים בסדרות הבריטיות בערוץ 23.

אז הוא החליט שהוא רוצה אותי בנבחרת המצומצמת שלו ולמרות שכבר שמתי לב שמישהו בצוות כנראה אמר לו שאני לא מבין בזה כלום הוא נלחם עליי וגם הוא יודע שאולי אני יסתדר אחרי שאני ילמד את העבודה.

בינתיים אני יושב לידו ומקשיב להסברים על קבלים, דיודות זנר ודיודות גזר, והעיניים שלי נעצמות. זה לא בגלל עייפות, זה קורה גם אחרי שישנתי 8 שעות (זאת האחת העבודות היחידות שהלכתי לישון מוקדם למענן), יש דברים שהמוח שלך כל כך לא רוצה לשמוע שכל פעם שמדברים על זה אתה

נרדם.

אני יושב לידו וכל שנייה הראש שלי נופל ועולה במהירות, אני חושב שהוא משחק אותה כאילו הוא לא שם לב אבל הוא בטח רואה את זה, זה מוזר שהוא לא אומר כלום. אני מניח שהוא החליט שהוא רוצה אותי ויהי מה.

לפעמים אני יושב לידו וחושב "יכול להיות שהוא כל כך תמים?" אבל אז אני מזכיר לעצמי שהוא מנהל מעבדה בחברת הייטק רצינית. כנראה שגם אצלו, כמו אצלי, התמימות היא משחק.

לפעמים כשאני יושב לידו והפנים שלו תקועות במעגל האלקטרוני אני הופך את הפיהוק שלי לפרצופים מצחיקים, וברגע שאני מרגיש שהוא הולך להסתכל עליי אני מרצין בשנייה ומיד מהנהן בראש כאילו הבנתי כל מילה שהוא

אמר.

.

 בדרך הארוכה בחזרה משם, באוטובוס (אני חושב שאני היחיד בחברה שמגיע באוטובוס), אני חושב על דברים מצחיקים ומחייך ואפילו צוחק לעצמי.

עבודה טובה גורמת לגבר להרגיש שהוא שווה, כבן אדם. אני אפילו כבר לא מוטרד מהאנשים שמפריעים לי ללכת.

זו כמובן עדיין לא הנחלה, זה אפילו רחוק מזה. אני עדיין צריך לפתח תחומים מסוימים בי מבחינה אנושית, דברים שקשורים בעיקר לנשים, אבל עבודה נוחה עם כסף טוב זאת פלטפורמה נוחה להתרכז בדברים אחרים.

אני עדיין נפגש עם נג'יף לפעמים, בממוצע פעם בשבוע. זה כבר מזמן הפסיק להיות יחסי מטפל-מטופל, זה הופך יותר לחברות.

אני אוהב לבוא אליו עם בנות שאני יוצא (אני אומר להן "בואי נקפוץ לחבר שלי", הן טיפה מופתעות כשהן מגלות שהן בבית של פלסטיני בן 42..:-), במיוחד בנות שמספרות על יכולות אנרגטיות וכל מיני כאלה.

הבחורה האחרונה שלקחתי אליו היא זאת שהבהילה אותו, השוטרת. הגז אצלו פיראטי(הלהבה הגדולה דולקת באופן קבוע בשביל היופי) וכבר שנים אף אחד לא יודע מאיפה בדיוק מגיע החשמל לבניין שלו, ואני מביא אליו שוטרת. זה היה מצחיק איך הוא מסתכל עליה במבט חושש ומלא יראה. אם רק הוא היה יודע איזה דפוקה היא.

 ניסיתי לרמוז לו, להרגיע אותו: אמרתי לו, לידה, שזה מוזר, פתאום בא לי להרביץ לה, הוא אפילו פחד לצחוק.

הוא הזמין אותי היום לאיזה כנס של חברת כנסת שדואגת לו, לא היה לי כוח ללכת. הוא אמר שהוא יכיר לי איזה זקנה חרמנית, איזה מפיקה בטלוויזיה או משהו אבל זה לא משך אותי במיוחד, אני ייתקל בזקנה חרמנית בקרוב, כשאני ילך למרפאת השיניים.