אני כנראה ממשיך את דרכו של אבא שלי. בכל מקום מנסים לעבוד עליי.
בחברה אחת, -, באתי אליהם להחזיר את הנגן שקניתי על סמך תכונות שקריות שהוצגו באינטרנט, וכשהם ראו אותי החליטו לנסות למנוע ממני להחזיר אותו בכל מיני טענות מוזרות.
בחברה אחרת, BSD, אמרו לי בטלפון נתונים שקריים של הנגן ושלחו אליי נגן אחר לגמרי מזה שרציתי, אני מקווה שגם איתם לא תהיה מלחמה עד שהם יזכו אותי.
הדברים האלה מבאסים לי את הצורה, זה פורט על הנימים הכי רגישים שלי.
כל מה שאבא שלי עבר ואני אמרתי לעצמי שבטח לי זה לא יקרה, עכשיו מתממש לי מול העיניים. אנשים מרגישים נוח לשקר לי, לעבוד עליי, כאילו הם מרגישים שהם יכולים לעשות את זה ולא יקרה כלום.
אני מנסה להיזכר לאיזה אנשים אני הייתי מרגיש נוח לעשות את זה כשעבדתי במכירות – אנשים שנשמעו דפוקים לגמרי, שהם בכלל לא ישימו לב וגם אם כן הם אולי יישארו עם הטלפון ששלחתי למרות שהם ביקשו משהו אחר.
הבעיה היא שאני יותר מדי נחמד. למהות שלי שהרגלתי את עצמי אליה – של לשחק את הילד התמים והטוב ורק כשצריך להוציא את הצד החזק והרע – יש גם חסרונות, אני מרגיש אותם עכשיו על בשרי.
כל הנוכלים האלה הם אשכנזים, דרך אגב.
עוד שישי בערב עצוב. אני בריא, נראה טוב, יש לי כסף, אבל אני מאוד עצוב.
אז למה איש גדול, אתה כל כך עצוב?
מאוד בא לי לצאת אבל אני לא יודע לאן. אני לא מרגיש נוח בשום מקום, לא במקומות הזולים ולא ב"איכותיים" (בכל מקום בגלל סיבותיו הוא).
הלכתי אתמול להצגה על מוות ואבל עם אבא שלי ואחותי, הצגה שחבר ילדות של אביב משחק בה. הסכמתי לעשות את זה רק כי הרגשתי שאבא שלי מת לצאת לאנשהו [הוא הציע את זה כשחזרנו מהביקור אבלים של השכן, האווירה באוטו היתה מאוד נעימה. משום מה אנחנו מתחברים לכל הקטע הזה של המוות, הוא כנראה עושה לנו נעים ומשחרר אותנו (יכול להיות שזה קורה רק לי והתחושה המשוחררת שלי השפיעה על שניהם)], כבר שנים שהוא לא יצא עם אימא שלי, ועם החבר העיוור שלו הוא רק פותר תשבצים בטלפון.
רציתי ללכת אחר כך לאיזה מסעדה ערבית שאני אוהב ביפו, אבל אחרי שהסתבכנו קצת בדרך גם הוא וגם אחותי כל רגע הציעו ללכת למקום אחר או לחזור הביתה, לא שמו לב לחלוטין כמה שאני רוצה ללכת למסעדה הזאת.
הלוואי שהיה לי חבר שהוא בדיוק כמוני, גם במראה הכללי וגם באופי פחות או יותר.
שניות ארוכות של מחשבה... טוב נראה לי שאני יוותר, סיגריה ולישון.
שבת בבוקר, חזרתי לחייך לעצמי, השהייה עם המשפחה שלי עושה לי רק רע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
