4.6.07 - בחלומי חזרתי עם אבא שלי מאיזה מקום, ועל הספסל ליד הבית ישבה אישה מבוגרת שחרחורת ונאה. הם התחילו לדבר והתברר שזאת אחת האקסיות שלו, הושטתי אליה את היד והיא לחצה אותה בחמימות רבה.
היא רצתה מאוד לחזור אליו אבל הוא דחה אותה בנימוס. הם ישבו כמה דקות למטה על הספסל, אחרי זמן קצר הוא התרחק ממנה והתחיל לעלות הביתה בזמן שהיא צועקת אליו כל מיני דברים כמו "חבל אתה תתחרט על זה, יכול להיות לנו מאוד טוב ביחד".
כשעלינו הביתה שאלתי אותו עליה והוא אמר שאם הוא היה רוצה מישהי עם מנהיגות, זאת האישה המתאימה. חשבתי בחלומי שזה היה יכול להיות מעניין אם היא היתה אימא שלי.
באחת הפעמים כשהוא דיבר פתאום אחותי ודיקלה עברו ואז הוא פתאום דיבר על משהו אחר כדי שהן לא ישמעו שהוא דיבר על האישה הזאת. הוא עשה את המעבר בצורה מושלמת, כאילו הוא רגיל כל חייו לעשות את זה. הערתי לו על זה והוא בתגובה צחק קלות ולא ענה.
כשעלינו הביתה פתאום הייתי בחנות בגדים ענקית שאבא שלי פעם המליץ לי ללכת אליה ולא הקשבתי לו. מדדתי את החולצות וכל חולצה שמדדתי ישבה עליי מצוין. אבא שלי ישב בקצה החנות כמו צ'יף אינדיאני שיודע את הכול והוא כבר עייף.
הייתי עם דיקלה על גג של בניין, היא ביקשה שאני יזיין אותה אבל לא יכולתי. היא כל הזמן אמרה לי משהו, שאני מפספס את החיים או שהיא מפספסת את החיים, או שאני יפסיק לפחד.
באיזשהו שלב נפלנו ביחד מהקצה ונעצרנו קצת מעל האדמה.
היו הרבה חיילים שהסתובבו בכפרים ערביים וחפשו מחבלים, הם היו שמחים כי הם הרגישו שלא יכול לקרות להם כלום. פעם אחת הם שמעו שהולך ליפול טיל וכולם נלחצו ולא ידעו לאן לברוח. כשהייתי עם החיילים ראיתי מישהו עולה במדרגות שמובילות למקום שבו היינו, התקרבתי אליו כדי להרחיק אותו ואז התברר שזה דידי הררי, לחצתי לו את היד ואמרתי לו שאני שמח שהוא בא.
אני חייב לעבור דירה. כל בוקר כשאני קם הלב שלי דופק במהירות רק מהטראומות שעברתי כאן עם כל הדברים שהעירו אותי.
עכשיו זה לפעמים בעל הבית שהולך לבית הכנסת על הבוקר, תמיד יש ברקע את טרטור המזגן של השכנים, ואין לי מושג מה יהיה הדבר הבא.
כל פעם שאני מעשן סיגריה הלב שלי דופק מהר. אני מנסה להוריד את הסיגריות.
אני כל הזמן חושב על יוסי, בעלה של בת דודה שלי, שקיבל שבץ ומת בגיל 31. האם לא יכולתי להוריד ממנו את העיניים באירוע בגלל שזיהיתי בו את עצמי עוד כמה שנים?
אני מעשן, לא עושה התעמלות, אוכל רק ג'אנק פוד, לא ישן טוב, ואני משמין מיום ליום.
אני לא יוכל להמשיך עוד הרבה במצב הזה, משהו חייב להשתנות, הפעם אני חייב להציל את עצמי מהטביעה העתידית שלי (לא סיפרתי לכם איך הצלתי מישהו מטביעה).
מעולם החלומות שלי לא חזרו על עצמם, אבל יש מקום אחד שכבר הופיע בהרבה חלומות. זה המקום הכי יפה שראיתי בחיי, ובד"כ אני מגלה שהוא היה בחצר האחורית שלי.
אני תמיד רואה אותו בלילה, עם שמיים זרועי כוכבים, יש שם דשא ונהר קטן שעובר בו. איזשהו אור חלש מאיר את הגינה וגורם לה לבהוק באור מיוחד, זה נראה כמו סט תפאורה של סרט שעבדו עליו חודשים, רק שזה טבעי.
כל פעם אני מגיע לשם בחלומי ופתאום מגלה שהיה לי גן עדן מאחורי הבית ולא ראיתי את זה, או שלא רציתי לראות.
עכשיו 4:58 לפנות בוקר, התעוררתי כי היה לי קר. לא הלכתי לישון מכוסה כי היה לי חם, בקרוב יתחיל עידן חדש.
בניגוד לעידנים אחרים, שבעצם היו תלויים בנוכחותן של בנות, כאן אין את הגורם האנושי. בקרוב יתחיל עידן המזגן.
אני כל הזמן אומר לעצמי שאני לא מבין איך לא עשיתי את זה עד עכשיו, אבל אני יודע בדיוק למה לא, וקיבלתי תזכורת לזה לפני יומיים –
זה בגלל שני ההורים הפרסים הקמצנים שלי. יושבים כל היום ומתבשלים כשהמזגן מכוסה בפינה ומעלה אבק.
למה אבא שלי לא מדליק אותו? שאלה טובה. הוא אמר במפורש שהוא מעדיף שהחלונות יהיו פתוחים ויהיה אוורור, אז זאת כנראה הסיבה, אין סיכוי שזה קשור לכסף, לאאא....
וכשאימא שלי שמעה שאני הולך לקנות מזגן, כהרגלה, היא התפחלצה ודבר ראשון שאלה מה עם המאווררים, קרה להם משהו?
זאת שאלה לגיטימית, למה לקנות מזגן כשיש מאוורר? מי בכלל צריך מזגן כשיש לו מאוורר? הרי המציאו את המאווררים כדי שיחליפו את המזגנים, אז מה פתאום אני הולך וקונה מזגן?
אחר כך אבא שלי בוכה שהוא אף פעם לא היה מאושר , "כנראה שאלוהים לא רוצה שאני יהיה מאושר" (ציטוט מהשבעה), בולשיט, הבן אדם הזה אוהב לענות את עצמו, לשחק עם עצמו במשחקים רגשיים מוזרים, וההוכחה הכי טובה לזה היא היצור שהוא בחר לבלות איתו את חייו. ועוד יותר מזה, גם אחרי שהוא גילה כמה יצורי הוא היצור, לא היה לו את האומץ לעזוב.
שני אנשים אומללים, אחת המטרות שלי בחיים, אם יש לי בכלל כאלה, זה להיות כמה שיותר שונה מהם, משניהם, כל אחד בתחומו.
לפעמים זה מחריד אותי לראות דברים שבהם אני בדיוק כמוהם, אני מניח שזה בלתי נמנע, אבל בכל מה שתלוי בי, אני רוצה לעוף רחוק רחוק.
עידן המזגן.
טוב, אז יש לי מזגן. איך ישנתי, אתם שואלים?
אתמול התעוררתי ב 4:30 כי שמתי את המזגן על אוטומט והוא הוריד את הטמפרטורה ל 24 מעלות, אז התעוררתי מקור.
הלילה התעוררתי ב 4:00 כי הטלוויזיה היתה דלוקה. לפחות בשני המקרים זכרתי את החלומות שלי.
אבל אם נפסיק לרגע עם הציניות, זה באמת נפלא. אני צריך לזכור להפעיל את הטיימר בטלוויזיה, על אוטומט אני לא ישים אותו יותר, ואני יחזור לישון.
אני כל הזמן חושב "למה לא קניתי את ה ELECTRA INVERTER ?" ,
שהוא עובד בטכנולוגיה חדישה וגם יכול לחסוך בחשמל, אבל הוא גם הרבה יותר יקר. כשקניתי את המזגן הייתי עם אבא שלי, ואיתו אין סיכוי לקנות משהו יקר שהוא לא באמת הכרחי, גם ככה כל קנייה של משהו מבאסת אותו ועושה אותו אפילו יותר עצוב מבדרך כלל.
זאת פעם אחרונה שאני הולך איתו לקנות משהו, אני כבר יכול להסתדר לבד, הוא אפילו רק הורס, אנשים נהנים לעבוד עליו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
