הלוואי ויכולתי לתאר במילים את התחושה שחשתי ברגע ששמעתי את הבשורה על מותך,
תוך כמה דקות לאחר הבנה קלה פרצתי בדמעות,נהרות,נחלים,הדמעות נמשכות כבר כמה שעות רצופות ואיני יכולה לעצור בעדיהן.
לחשוב שהיום הזה הוא יום הולדתך ולא זכית לחגוג אותו עם כל חבריך בשמחה ובאושר,
שנקטעו לך החיים בגיל כל כך צעיר,הכל בגלל נהג לא זהיר ולא מוסמך.
לחשוב שלא אראה אותך יותר,
כל היום אני מוטרדת מהמחשבה שלשמוח היום זה חטא,
איך אני יכולה לשמוח ביום שכזה כאשר המחשבה שלא יוצאת לי מהראש היא שאתה לא תוכל לחייך עוד כלל וכלל.
ושעכשיו נצטרך להסתיר את האמת הכואבת מסבתא,כי היא לא תשרוד את זה כמונו,כאן יהיה הסוף שלה.
שהפגישה הבאה שלכם תהיה בגן עדן,אני כל כך מצטערת שלא הספקתי לומר לך כמה בן אדם טוב היית וכמה אני שמחה שיצא לי להכיר אותך.
כל החלומות שלי על הנסיעה לאמריקה התנפצו בן רגע,אתה היית הסיבה היחידה שרציתי לבוא,לראות את הבן דוד היקר ועכשיו גם זה לא נותר..
כל כך קשה לי שלא לחשוב על כך בכל שניה ביום הזה,שהיה אמור להיות מוקדש לך,אני כל כך אוהבת אותך והאובדן הזה קשה לי כמו לכולם אם לא יותר.
ברגעים כאלו,אני מתקשה להאמין בדבר ששומר עלינו מלמעלה,למה לקחת את הטובים..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
