וואי וואי
ישרא התגעגעתי
מה עבדו עלינו פה שסוגרים אותך וזה, עניינים
כנראה סתם כדי להשיג קצת תשומי פה באמצע עידן האינסטוש והתמונות כשלאף אחד כמעט כבר לא אכפת ממילים.
לאן התדרדרנו הא?
ואני מדברת בתור אחת שדי מתחזקת עמוד אינסטגרם טוב, עם סטוריז וכל השיט
גם אנחנו נסחפנו לשם בסוף, מה לעשות
טוב בקיצור מה אספר
בא לי סתם קצת פוסט חסר תכלית
מאירועי הימים האחרונים סתם כי זה ממש ווירד ויש מצב מישהו תלש לי שערה מהראש ועושה עלי וודו אחושילינג:
* עפה לי זכוכית לתוך העין וככה שטפו לי אותה עם ים של מי מלח, משהו מפחיד, מסתבר שהכל טוב וזה כנראה יצא
* הלכתי לתומי ברחוב ועקצה אותי דבורה ככה פתאום, פשוט עפה עלי נתקעה בי בחיבור בין הזרת לקמיצה ביד והשאירה חותמה מה שנאמר
* הגט טקסי לא עבד כמובן ואז כשכן הצלחתי לתפוס מונית ראנדומלית נתקעתי בלי מזומן ופספסתי את הרכבת
דברים טובים שיצאו מזה:
* לא הרבה
* אבל מה שכן - הגעתי בוכייה ונסערת על מר גורלי לרכבת אחרי שפספסתי אותה אחרי שקלטתי שאגיע הביתה לצפון ב-12 בלילה.
ואז בתחנה ישב לו חייל על הפסנתר שנמצא שם כדי שמי שרוצה ינגן,
והוא ניגן פשוט.... וואו! פשוט מדהים! מופלא
וקצת מלהלהלנד
וקצת אוונג'ד סבנפולד
וכל מיני מנגינות שהעלו לי חיוך עצום על השפתיים, עשו לי את היום וגימדו את כל השיט שקרה לי לכלום אחד קטן.
אז תודה לך מר חייל,
מעריכה כל צליל שבקע בזכותך מהפסנתר
מדהים איך דברים באים ככה במפתיע
ואם אתה מספיק קשוב למה שקורה סביבך
אתה יכול להירפא
גם אם נשברת
וגם אם הכל היה נראה כבר טפל.
זהו.
אה ואתמול בדרך הביתה שמעתי מלא MCR, שזה בכלל נפלא כי זה נוסטלגי אחושילינג והיה לי כיף ומרגש ומדהים.
ופתאום קלטתי שעברו מלאנתלפים שנים מאז שהייתי המנהלת פורום שלהם עם האובססיה לג'ר וכל המסביב.
יש מצב שזה הביא אותי לפה, שכן הבלוג הזה היה סוג של עליה לרגל למעריצים מושבעים של מכ"ר.
אניוואייז, באמת קצת חסר פה צבע.
אז הנה תמונה יפה שתפסתי מתישהו ~
רק טוב.
יאמי 3>
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
