כמה כיף לצאת קצת
מכל הקיבוע, והריבועים, והלימודים והדברים שצריך לעשות.
לדלג מעבר לקו
למתוח את הגבול
ולפרוץ אותו
אל העולם שבו הכל אפשר
העולם שבו שקט ורעש ומוזיקה הולכים ביחד והכל בזמן אחד.
לעולם של צבע וגוונים ומרקמים
לעולם שהוא שם בחוץ, אבל שהוא גם עמוק אצלינו בפנים.
אני רוצה לתת תמיד
למקום הזה שבתוכי
להתבטא.
לצבעים שעושים לי נעים בראש
לצאת אל הדף, אל אוויר העולם.
אני רוצה להמשיך להיזכר
ולהודות
על כל מה שעושה לי
את ההשראה הענקית הזאת
על כל החושים
שמאפשרים לי להבחין בדקויות שקורות
בשינויים הקטנים
בצמיחה האיטית והעמוקה
במצלול של הדברים
בטעמם העשיר
ביופיים.