רק הרגע שמתי לב שהיו תגובות בקטע הקודם שכתבתי לפני, אנלא יודעת, עידן היורה או משהו. תם יודעים, כשעוד שידרו באטלסטאר גאלאקסיה, ועוד עידכנו את נארוטו אברידג', ועוד ניסיתי לסיים את המשחק המזורגג הזה, STORM OF ZEHIR.
(כן, אני עצלנית מכדי להחליף לאנגלית כל פעם. מה יש, קאפס לוק כבר לא טוב לכם?! בזמני, כולם השתמשו בקאפס לוק, זה היה ה-דבר לעשות! היי, בהחלט יכול להיות שזה היה, אני הפסקתי לעקוב כשהכדורים האלה מגומי, שהיו מלאים במים וסבון, נהיו אופנתיים, ישר אחרי בלוני הקמח. לא שילוב טוב, אם אתם מבינים אותי. פופופופו, זה מעלה לי אסוציאציות מעניינות. מצד שני, כמעט כל דבר עושה את זה. הוריי לנימפומניה!)
טוב, עכשיו יולי מרגישה כולה נבוכה, היא לא באמת חשבה שאנשים קוראים את זה. זתומרת, זה בלוג, אלא אם אתה מהאנשים האלה שעבורים בלוג=זירה לאימוני סטנד אפ, כי כידוע ז' ופ' הם תמיד קרובים, האהאהאהא *שיעול נבוך*. אבל מה אני יודעת, אני הרי שוכחת במה סיימתי לצפות כשהקרדיטים מתחילים. תשמעו, הדברים האלה מסיחים נורא את הדעת!
אגב, בלי שום קשר ווטסואבר, אלא אם את פאנגירל ולכן מבינה את נפתלי מוח הפאנגירל, מי זוכר את פוקימון? יולי נורא נוסטלגית עכשיו, לקראת הגיוס והכל, ועכשיו היא נוסעת לאוסטרליה לחודש, ושם עוד משדרים פוקימון. יולי זוכרת את הזמנים שבהם בשעה ארבע ועשרים, בכל בית בשכונה ילדים צרחו "רוצה להיות גיבור!!!!" ו"אני הולך לעיר ורידיאן!!" (שזה אגב שיר אדיר-זה כל כך חמוד איך שאש מנסה לרוץ כל הדרך הביתה. אח, האידיוט הקטן והאהוב שלנו, מאז שהחליפו לו את כובע הליגה-פאקינג כובע הליגה שהוא שלח מיליון גלויות כדי להשיג אותו, מה לעזאזל?! יולי הכינה לעצמה כובע כזה והסתובבה איתו הפוך ועם סווצ'ירט על המותניים, כי ככה היה מגניב! האמת שעד עכשיו יולי מסתובבת עם סווטשירט קשור על המותניים, זה א) נוח וב) מגניב, ושתיחנקו עם הסקיני ג'ינס המכוערים האלה. הידד למכנסיים מתרחבים שארוכים מדי בחמישה עשר סנטימטרים ומלאים בוץ וגופות נמלים!)
וואו, יולי מסיימת כאן ועכשיו, לפני שיבואו לתפוס אותה מקלידה בבלוג שלה במקום לכתוב מדריכי תיעוד (כן, אלה מדריכים שמסבירים איך לכתוב מדריכים. ויש מדריכים גם לזה. DOWN THIS ROAD MADNESS LIES, וזו דרך קצרה מאוד, תאמינו לי.)
חכו רגע, אני אחשוב על משפט סיום טוב...
...
...
רגע רגע, יש לי! *כחכוח בגרון*
....
האמת שאין לי, קיוויתי שהוא יצוץ כשיגיע הרגע, תם יודעים, כמו שתמיד יודעים אם לחתוך את החוט האדום או הכחול בסוף?
...
טוב, שיהיה. YULI IS OUT OF THE BLOG, כי יולי למרבה הצער עדיין בבניין, עד ארבע. כי זה החופש הגדול! MY ASS.
נ.ב.
קוקה קולה זירו זה טעים להפתיע (בהשוואה לדיאט, שזה לא ראוי לשתייה ע"י שומדבר שעדיין בחיים) ויש בזה רק 0.3 קלוריות (ככה שזה בעצם קוקה קולה זירו נקודה שלוש), אז זה משתלם. שישרפו כולם, יולי שוקלת שישים ושתיים ובגובה מטר שבעים, היא בסדר גמור והיא לא תעלה משקל בצבא (היי, אם הצלחתי להמנע מחטיפים, אהבת חיי, משוש נפשי, במשך תשעה חודשים, אני בהחלט אוכל להתנגד לבפלים יבשים בטעם לימון מהשק"ם. YOU'RE 1000 YEARS TOO EARLY TO DEFAET ME, כי זה בערך הזמן שייקח לבליץ' להסתיים כבר. הפוטנציאל המבוזבז... איפה המורים שיכתבו את זה בתעודה של סדרות כמו נארוטו ובליץ', המ?!
הנוער היום, זה לא נוער, זה בררה. האמת שזה כן נוער, אבל מעפן, תם יודעים.