ובלי לשים לב, זו כבר הדירה הרביעית ב8 חודשים.
וזו כבר העבודה השלישית, ומיום ליום אני יותר ויותר מהססת האם אני הולכת בדרך הנכונה או סתם
נגררת אחאי חשקים רגעיים.
נרשמתי ללימודים באוקטובר - מקווה שבחרתי את המסלול הנכון, אוטוטו מסיימת רישיון ורוכבת אופנוע -
כי זה בלתי אפשרי לגור בגוש דן בלי תחבורה דו גלגלית.
אני דווקא אוהבת את העבודה בת"א - הים האמיתי, האנשים הטובים, למרות שפיזית היא הרבה יותר מתישה.
הכי מפריע לי שתופסות אותי חרטות על הכלב... זה לא בסדר.
כבר חודשיים עם הבחור - יום אחד אני מוכנה להתחתן איתו ויום אחרי זה אני רוצה לברוח,
לא יודעת לאיפה זה מוביל - מפחדת קצת.
הוא בחור קשה.
השותפות סבבה - אחת חמודה ממש, השנייה לא החליפה איתי מילה כמעט מאז שנכנסתי - לא הצלחתי
להבין אם היא סתם שקטה או שזה משהו בי.
כוסאומו! מה הכלב נובח עכשיו?!
אולי הייתי צריכה כמו כל בני גילי לטוס לחו"ל - מה אני אעשה עכשיו? איך אני אטוס? מתי? מה עם הכלב?
מה ישר יצאתי מהבית והתחלתי לחיות - בכלל בחרתי עבודה טובה כמדריכת צלילה?!
יותר מדי בלאגן,
פחות מדי כלים שיעזרו לי לסדר אותו.
אני יוצאת לעשן סיגריה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
