חודש להיותי מרכזניקית והחיים ניראים כמו בסדרת טלויזיה.

אני גרה בדירה עם 2 שוטפות והכלב שלי, יש לי חבר שאני רואה בתדירות סבירה ביותר,

עבודה אדירה עם הווי-תל-אביבי-טבול-ים, טוסטוס שמביא אותי מA לB, פסיכומטרי על הראש

ועגיל באף...

סוג של פלורנטין בגרסה הגבעתיימית.

האמת שאין לי מה להתלונן, כנראה גם בגלל זה אני לא כותבת הרבה.

כשאני לא בעבודה אני לומדת, כשאני לא בלימודים אני בטיול על הכלב, כשהוא כבר יצא

אני רואה את החבר, ואם הנ"ל נשאר עד מאוחר בעבודה - אני יושבת בבית קפה עם השוטפה.

קשה לחשוב שהתקופה הזו תיגמר בעוד כמה חודשים לכשיתחילו הלימודים, למרות שהם רק

יומיים בשבוע, הם ישברו את השגרה הנחמדה שבניתי לי פה, עם הים, החברים והעיר.

הדירה היא רק עד אוקטובר, כך שלכאן או לכאן בנובמבר אני נכנסת לדירה חדשה, ואז גם יחלו

הלימודים, ומשם אלוהים גדול...

כרגע עוד יש את הפריווילגיה - אז אני והבחור נוסעים לצימר על הים ליומיים של חופש וצלילות

(כאלה שלא קשורות לעבודה), בלי פסיכומטרי, בלי חניכים, בלי הכלב ובלי העולם... רק הוא,

אני והים...

קשה לחיות בחלום עם תאריך תפוגה.