לפעמים אני מוצאת את עצמי יודעת מה להגיד, מוצאת את המילים הנכונות, זה לא תמיד משנה משהו סתם הרגשה שכזאת (שעלתה לי הרגע בעת שיחה עם בולי). בקשר לבולי... מתוק אני מנבאת לו תקופה טובה (בלי עין הרע טפו טפו טפו שום בצל חמסה חמסה ~לא מסכנת את גורלו~) יכול להיות שאני אצטרך להודות בטעות, יכול להיות שלא.

מרגישה שאני קצת מתנתקת מאנשים, אני נפתחת יותר בימים האחרונים אבל זה לא ממש משנה לי במשהו... היום גמעתי את הספר אותו אני קוראת ("איוון איליץ' וחברים" של טולסטוי) כל היום קראתי, בכיתי, כאבתי, צפיתי ודיברתי עם בולי. רוצה פשוט לטבוע בספרים האלו ללא כל צורך ללכת לבית ספר או לעשות כל דבר אחר...

החלטתי לעשות הפסקה מהכתיבה פה.

יכול להיות שזאת תהיה הפסקה של שעה ויכול להיות ששל שבוע, יכול להיות של חודש, אני לא יודעת...

פשוט נמאס לי מהפוסטים הדכאוניים האלו ונראה אבסורד מבחינתי לחכות שיהיה לי טוב ושאז לא יהיה לי חשק לכתוב כלל, או שאני אכתוב ואז המצב יחמיר שוב.

אני בסדר... או אהיה בסדר. המצב רגיל, כמו שהיה וכפי הנראה גם יהיה בזמן הקרוב. בנתיים אני מעבירה מחשבות ברגעי משבר אל דפים לבנים ריקים למדיי... מצאתי את זה משחרר יותר מהכתיבה פה, לפחות לבנתיים. לא להרגיש אשמה על הטחת הבעיות שלי על אחרים, לא להרגיש שהאנשים שקוראים פה הם הקרבנות שלי יותר מאשר החברים שלי...

ככה הימים עוברים, חוסר שפיות שכזה, מצבי רוח שמתחלפים בכל דקה, כמו אישה בהריון, גם נראית ככה. רק בלי ההילה...

אז... עד הפעם הבאה... ימים שטובים שיהיו לכם, *די*