רק כדי לעדכן...

אתמול שלומי התקשר, הודיע שהוא לא יגיע למבחן המתמטי ושהוא חולה, "תרגיש טוב" ניתוק.

נשארתי ערה ולחוצה עד 1 בלילה וגם בשאר הלילה שכבתי חצי ישנה חצי ערה לא מצליחה לנקות את הראש ממחשבות.

שקלתי מספר פעמים לסוע אל שלומי ולנסות להדבק ממנו ולהיות חולה גם כן כדי להפטר מהמבחנים האלו...

אתמול המורה הפרטית כמעט בכתה אחרי השעור שלנו, המסכנה מלמדת אותי ועוד 3 בנות מהכיתה שלי,

אני כל הזמן מאכזבת אותה מחדש, מגיעה כמה ימים לפני המבחן כשאני לא יודעת כלום...

לפני המבחן הזה גם שאר התלמידות באו באותו מצב פחות או יותר והיא היתה מיואשת לחלוטין...

אחרי לילה כמעט ללא שינה, במהלכו גם חלמתי יותר מדיי על שלומי כשאני מנסה להדבק ממנו בדרכים מגוונות למדיי ><", התעוררתי בשש

בתקווה ללמוד עוד קצת אבל בקושי הצלחתי לפקוח את העיניים שלא לדבר בכלל על לקום על הרגליים.

התקלחתי וניסיתי להרוויח עוד כמה דקות שינה, הייתי בטוחה שאני אשן בזמן המבחן...

בזמן המבחן היו כמה מקרים שהצילו אותי. אפילו העברתי למריה תשובה ו2 סעיפים של עוד אחת...

לא התעסקתי יותר מדיי באיך הלך המבחן... לא היה לי כח לזה כלל.

אחרי כן עוד מבחן, עבר, זה מה שחשוב.

הייתי יכולה להעביר אותו למחר אבל כבר לא היה לי את הכח ללמוד היום ולא רציתי לגלות שהתבזבזו לי שעות לימודים למתמטיקה על מקצוע אחר.

הייתי צריכה לגשת לכמה מורות כדי לברר עליהן נושאים לצבא... היה קצת מביך... לשאול מורה בת כמה היא וכאלו שאלות...

לא נעים, בעיקר שרואים כמה לא נעים לה לענות על זה. לא התקשרתי היום, אני אתקשר מחר.

אחרי העניין במיונים האחרונים אני כבר לא רוצה לקחת את הצבא ברצינות יותר מדיי...

ולחשוב שזה לא המקום בו הכי רציתי להיות... זה מה שהכי מעצבן (המילואימניק שלי -_-")

דיברתי גם עם המורה שלי לאמנות... ביום שישי מתחילים בבניית התערוכה \: אני קצת מודאגת... לא מרגישה מוכנה,

עדיין לא קלטתי שזה באמת זה, הבגרות...

מה שהיה הכי חשוב לי במהלך הלימודים התיכוניים שלי ואני מרגישה לא מוכנה בכלל, עדיין לא קלטתי שזה זה.

אני צריכה לבדוק את התיק עבודות (ברגע שיסדרו את הסדנה ואני אוכל להגיע אליו כי עד עכדיו כל הנסיונות שלי כשלו).

תמי ומריה היו איתי כשחיכיתי לדבר עם המורה לאמנות, הן שמעו שיחה שלה עם עוד תלמידה מהכיתה ותמי אמרה "איזה מורה מאגניבה!" ^_^" אמרתי "אני יודעת" למרות שזה קצת אבד בין כל הלחץ הזה של הבגרות והתערוכה אני באמת אוהבת את המורה הזאת, לא פעם חשבתי שאם אני אהיה אי פעם מורה אני רוצה להיות כמוה... (:

אחרי שיצאנו מהבית ספר נסענו אני ומריה למוזיאון תל אביב, ראינו את התערוכה של ניר הוד... הוא מדהים, פשוט מדהים... התערוכה קצת הפחידה, לא יודעת איך להעלות את זה על הדף אבל זה פשוט יופי מעורב בתחושת מוות והרבה אי ידיעה...

מי שראה את התערוכה יבין... אין לי משהו אחר להגיד.

מריה גורמת לי להבין עד כמה דברים שונים כשאתה לומד אמנות ולא רק רואה אותה...

כשראיתי את היצירות שם הרגשתי את הכוונה שלו... את הרעיון במוות וכל זה והיא אמרה שלפחות בחלקן היא לא היתה חושבת על מוות אם היא לא היתה יודעת את זה על התערוכה...

לפעמים דברים שהיא אומרת על אמנות יכולים להרתיח אותי... לפעמים היא כל כך אטומה, יש לה משהו בראש ולא יעזור כלום,

היא אפילו לא תקשיב כשתנסה להסביר לה את המקום שלך בעניין, את דעתך.

היא כזאת גם בנושא הערבים במדינה... בגלל זה אני לא יכולה לדבר איתה אף פעם על דברים כאלו...

עם תמי זה שונה... תמי יודעת. בדרך כלל הרבה יותר ממני...

היא יודעת ובגלל זה זה הגיוני שהיא תאמין בדעה שלה עד הסוף, גם איתה אני לא יכולה לדבר על ענייני פוליטיקה אבל אני לפחות יודעת שהיא מכירה את הטענות שלי, שהיא יודעת מאיפה באה דעתי ולא פוסלת את כל הערבים על הסף.

הלכנו לבקר גם את החלק הריאליסטי (קלסיקה ואולי קצת רנסאנס) במוזיאון.

אם להגיד את האמת? התאכזבתי... הוא נחקק בזכרון שלי הרבה יותר מרשים משהוא נראה לי הפעם... >_< אני רוצה איטליה!

אחרי המוזיאון הלכנו לסנטר שם קניתי את הסיכה שרציתי לקנות לשלומי (הפעם המוכרת היתה ממש חמודה!)

ובדרך גם קנינו פרוזן יוגורט (וגיליתי שמריה יותר מפחידה משחשבתי - האשה לא אכלה מעולם קרפ! רציתי לקנות לה גם אבל היא טענה שהיא לא תצליח לאכול את כל זה אז הסתפקנו בפרוזן... והיא אהבה ^_^).

כשחזרתי הביתה התקשרתי לשלומי... דיברנו בערך חצי שעה-שעה...

הודעתי לו את כל ההודעות שהיה צריך להודיע לו בקשר לבית ספר...

דיברנו קצת בקשר למה שקניתי לו, גיליתי שעשיתי בחכמה עם מה שבחרתי (פחות או יותר)

ואמרתי לו שהוא צריך לבוא אלי... ><" נראה מתי זה יקרה...

אחרי שניתקנו התחלתי בחיפושים אחרי הקוד והסיסמא שלי לציוני בגרות מהאתר כי הציונים מהבגרות חורף פורסמו...

אכזבה. דיי גדולה. במתמטיקה זה היה עוד איכשהו סביר למרות שזה יוריד לי הרבה מהציון של שאלון 003,

אבל אנגלית היתה אכזבה עצומה. אני לא יודעת אם אני אשאר בכיתת 5 יח"ל... אבל מריה גם קיבלה ציון מזוויע למדיי ככה שמחר נלך לדבר עם המורה... זה נראה לא הגיוני, כולנו הרגשנו כל כך טוב עם הבגרות הזאת, היא נתנה לנו הרגשה יותר טובה מהמגן...

נראה מה יהיה...

עייפה... לילה טוב! *די*